חוק סדר הדין הפלילי הוא מקור החקיקה הראשי שקובע את הפרוצדורה המעשית שעל פיה מתנהלים הליכים פליליים במדינת ישראל. דהיינו, על פי הוראותיו של החוק השופטים בישראל מנהלים את המשפטים הפליליים בישראל וקובעים את אופן התנהלות המשפט. קראו עוד בהקשר זה במאמר שכתבתי בנושא משפט פלילי.
חשוב להדגיש כי חוק העונשין הינו החוק שמנחה את הדין הפלילי המהותי, דהיינו, את הכללים המשפטיים בנוגע לעבירות עצמן. מנגד, חוק סדר הפלילי קובע את הכללים הטכניים שעל פיהם המשפט הפלילי בישראל אמור להתנהל.
כל משפט פלילי במדינת ישראל מתנהל בהתאם להוראותיהם של שני החוקים האמורים שמהווים למעשה את הבסיס החוקי לשפיטת נאשמים במדינת ישראל. חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע הוראות שונות בניגוד לאופן שבו שופט במשפט פלילי אמור לנהל את המשפט.
מטבע הדברים, עורך דין פלילי שמייצג נאשמים וחשודים בהליכים משפטיים כאלה ואחרים חייב להיות בקיא בחוק זה ובהוראותיו השונות. הכרת הדין הפלילי על כל רבדיו מסייע לעורך הדין לייצג את מרשו בצורה טובה ולנצל את הוראות החוק השונות לטובת ההגנה בהתאם לסיטואציה המשפטית הרלוונטית.
לצד זאת, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 הוא חוק שמסדיר את דיני המעצרים במדינת ישראל. בניגוד לחוק הכללי, חוק זה מתייחס באופן ספציפי לדיני מעצרים ולפרוצדורה הרלוונטית בעניינם.
סמכות מקומית פלילי
אחד הכללים הראשונים שמוגדרים בחוק סדר הדין הפלילי מתייחסים לנושא של סמכות מקומית במשפט פלילי. המונח סמכות מקומית בפלילי, נוגע לשאלה באיזה בית משפט יתנהל המשפט הפלילי בעניינו של הנאשם.
מטבע הדברים, לשאלת הסמכות המקומית ישנה חשיבות מהותית. לדוגמא, כאשר נאשם שמתגורר באזור הקריות נאלץ לנהל את המשפט הפלילי בעניינו בעיר הדרומית ביותר בישראל אילת, הדבר עלול בהחלט להשפיע על האופן שבו הוא ובא כוחו ייבחרו לנהל את המשפט הפלילי בעניינו. קראו עוד בהקשר זה במאמר שכתבתי בנושא עורך דין פלילי בקריות.
חוק סדר הדין הפלילי קובע כי משפט פלילי בישראל יתנהל בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה או לחלופין באזור מקום מגוריו של הנאשם. כלומר, אם העבירה התבצעה בעיר חיפה, המשפט הפלילי בעניינו של הנאשם צפוי להתנהל בבית המשפט השלום בחיפה או בבית המשפט המחוזי בחיפה.
חשוב לציין בהקשר זה השאלה האם המשפט הפלילי יתנהל בבית המשפט המחוזי או בבית המשפט השלום תלוי בסוג העבירה ובכללי הסמכות העניינית (ששונים מכללי הסמכות המקומית בפלילי). ככלל, עבירות שהעונש שקבוע לצדן בחוק העונשין עולה על 7 שנות מאסר נדונות בבית המשפט המחוזי ומנגד עבירות שהעונש שקבוע לצדן הינו 7 שנות מאסר או נמוך מכך נדונות בבית המשפט השלום. קראו עוד בהקשרים אלו במאמר שכתבתי בנושא תיק פלילי.
כאמור, החוק קובע כי סמכות מקומית בפלילי נקבעת בהתאם למקום ביצוע העבירה או לחלופין בהתאם למגוריו של הנאשם. בפרקטיקה המשפטית, ב-99% מהתיקים, המקום שבו יתנהל המשפט הפלילי תלוי במקום ביצוע העבירה, שכן שם נמצאת היחידה החוקרת שהייתה אמונה על החקירה המשטרתית.
יתרה מכך, במקום ביצוע העבירה מתגוררים עדי התביעה שצפויים להעיד במשפט וסוגיה זו מהווה מניע נוסף לקיים את המשפט בבית המשפט שבתחומי סמכותו בוצעה העבירה הפלילית.
חשוב להבין בהקשר זה כי המדינה, באמצעות אחד מגופי התביעה, היא זו שמחליטה ובוחרת לאיזה בית משפט להגיש את כתב האישום נגד הנאשם. בבחירה זו היא לוקחת בחשבון את השיקולים שמטיבים עמה ולא עם הנאשם.
לכן, לעיתים ברוב המכריע של המקרים, נאשם שביצע (לכאורה) עבירה במקום מרוחק ממקום מגוריו יעמוד לדין באותה עיר מרוחקת ולא בבית משפט שקרוב למקום מגוריו.
התיישנות עבירות
התיישנות עבירות הינו נושא חשוב נוסף שמוסדר בחוק סדר הדין הפלילי. החוק קובע כי התיישנות עבירות פליליות הינו נושא שתלוי בסוג העבירה הנדונה בהתאם לחומרתה ולעונש שקבוע לצדה בחוק העונשין.
כאמור, חוק סדר הדין פלילי מסדיר את נושא התיישנות עבירות פליליות בהתאם לסוג העבירה. העבירות הפליליות בישראל מחולקות לשלושה סוגים שונים של עבירות.
הסוג הראשון של העבירה הינה עבירת החטא. על פי חוק העונשין עבירת חטא הינה עבירה שהעונש המקסימלי שקבוע לצדה בחוק העונשין אינו עולה על שלוש שנות מאסר. תקופת ההתיישנות עבירות מסוג חטא הינה שנה אחת. כלומר, כאשר עברה שנה מעת ביצוע עבירה מסוג חטא, המדינה לא יכולה להגיש כתב אישום נגד הנאשם בגין עבירה זו הואיל והיא התיישנה.
הסוג השני של העבירות הפליליות הינה עבירה מסוג עוון. על פי חוק העונשין, מדובר בעבירה שהעונש המקסימלי שקבוע לצדה עולה על שלושה חודשים אך אינו עולה על שלוש שנים. דוגמא בולטת לעבירה מסוג עוון הינה עבירת האיומים שהעונש המירבי שבית המשפט רשאי להטיל בגינה עומד על שנתיים מאסר בפועל. קראו עוד על עבירה זו במאמר שכתבתי על איומים.
חוק סדר הדין הפלילי קובע כי תקופת ההתיישנות בנוגע לעבירת עוון הינה חמש שנים. כלומר, כאשר חלפו חמש שנים מעת מועד ביצוע העבירה, מדובר בעבירה שהתיישנה שהתביעה אינה יכולה להגיש בגינה כתב אישום.
הסוג השלישי של העבירות הפליליות הינה עבירה מסוג פשע. עבירות אלו נחשבות לעבירות פליליות חמורות באופן יחסי. חוק העונשין מגדיר את עבירות הפשע כעבירות פליליות שהעונש שקבוע לצידן עולה על 3 שנות מאסר.
חוק סדר הדין הפלילי קובע כי תקופת התיישנות עבירות בנוגע לעבירות מסוג פשע עומדת על 15 שנים כאשר מדובר בעבירה שהעונש שקבוע לצדה עומד על 7 שנות מאסר ומעלה. בנוסף, החוק קובע כי כאשר מדובר בעבירה שהעונש המירבי שקבוע לצדה הינו נמוך מ-7 שנות מאסר אזי שתקופת ההתיישנות לגביה עומדת על 10 שנים.
חוק סדר הדין הפלילי מעצרים
כפי שציינתי בפתח המאמר, חוק סדר הדין הפלילי מעצרים או בשמו הרשמי, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, הוא המקור החוקי שמסדיר את דיני המעצרים במדינת ישראל.
בחוק סדר הדין הפלילי מעצרים קבועות כל הוראות החוק הפרוצדורליות וכן המהותיות בנוגע למעצר של חשודים ונאשמים בישראל. בין היתר, חוק זה קובע כי
כך לדוגמא, חוק סדר הדין הפלילי מעצרים קובע את עילות המעצר שעשויות להצדיק הארכת מעצר של חשוד במסגרת מעצר ימים. כפי שהבהרתי במאמרים אחרים, מעצר ימים הוא מעצר שלכאורה מוארך לצרכי חקירה ועל מנת שהחשוד לא ישבש את החקירה.
הליך מעצר ימים הינו הליך מעצר שמתנהל בטרם הגשת כתב אישום נגד הנאשם ולעיתים קרובות הליך זה מסתיים בשחרורו של החשוד ללא הגשת כתב אישום. קראו עוד בהקשר זה במאמר שכתבתי בנושא מעצר ימים.
צו מעצר
צו מעצר הוא צו שיפוטי שמתיר למשטרה לעצור אדם, לרוב לצרכי חקירה. כאמור, חוק סדר הדין הפלילי מעצרים מסדיר את דיני המעצר במדינת ישראל. בין היתר, החוק קובע כי ישנה עדיפות למעצר באמצעות צו של שופט, דהיינו באמצעות צו מעצר.
חשוב לציין בהקשר זה כי חוק המעצרים מתיר לשוטר לעצור אדם ללא צו מעצר וזאת בהתקיים תנאים מסוימים שבכוחם להצדיק את המעצר. סעיף 23 לחוק סדר הדין הפלילי מעצרים מונה את הנסיבות שבהתקיימותן שוטר רשאי לעצור אדם ללא צו מעצר.
אחת העילות למעצר ללא צו שופט מתקיימת כאשר השוטר הבחין בחשוד מבצע עבירה שמקימה עילת מעצר. מדובר על עבירות שמצביעות על מסוכנות לאנשים אחרים, מסוכנות לציבור או מסוכנות לביטחון המדינה.
עילת מעצר נוספת שעל פי החוק עשויה להצדיק מעצר ללא צו מעצר הינה חשש מהימלטות. דהיינו כאשר השוטר סבור שישנו סיכוי סביר שאותו חשוד שלכאורה עבר את העבירה לא יופיע להליכי חקירה. קראו עוד בהקשר זה במאמר שכתבתי בנושא חקירת משטרה.
בנוסף, חוק המעצרים מתייחס לעבירות ספציפיות שמקימות עילה למעצר ללא צו מעצר כגון עבירות אלימות במשפחה, עבירות סמים, עבירות אלימות חמורה או עבירות אלימות שהתבצעו באמצעות נשק חם או קר. קראו עוד בהקשרים אלו במאמר שכתבתי בנושא החזקת סכין.
איך מתנהל משפט פלילי?
החשיבות המרכזית של חוק סדר הדין הפלילי נעוץ בעובדה שהוא קובע שלב אחרי שלב איך מתנהל משפט פלילי. ככלל, המשפט הפלילי מתחיל בדיון הקראה. בדיון זה הנאשם נדרש להבהיר את תשובתו לכתב האישום כאשר הוא רשאי להודות באשמה או לכפור באשמה.
כאשר הנאשם מודה באשמה, בין אם בהסדר טיעון ובין אם ללא הסדר, המשפט הפלילי יעבור לשלב הטיעונים לעונש. קראו עוד בהקשרים אלו במאמר שכתבתי בנושא משפט פלילי. לאחר הטיעונים לעונש בית המשפט יגזור את דינו של הנאשם ובכך המשפט הפלילי יבוא לסיומו.
מנגד, כאשר נאשם כופר באשמה אזי שהמשפט הפלילי יעבור לשלב ההוכחות. חשוב לציין שחוק סדר הדין הפלילי מפרט את כל סדרי הדין הרלוונטיים בנוגע לכל שלב בהליך המשפטי. לאחר ששלב ההוכחות יסתיים, והעדים מטעם שני הצדדים יסיימו להעיד, המשפט יעבור לשלב הסיכומים. בשלב זה כל צד שוטח את טיעוניו ומבקש מבית המשפט לקבל את עמדתו.
לאחר שמסתיים שלב הסיכומים המשפט יעבור לשלב הכרעת הדין. בשלב זה בית המשפט נדרש להכריע האם הוא מרשיע את הנאשם או מזכה אותו. מעניין לציין כי חוק סדר הדין הפלילי קובע כי כאשר בית המשפט מחליט לזכות נאשם עליו להבהיר זאת כבר בפתח הקראת הדין.
המשמעות המעשית הינה כי במקרים שבהם בית המשפט מתחיל להקריא לצדדים את הכרעת הדין, ובשני המשפטים הראשונים לא הודיע כי החליט לזכות את הנאשם, אזי שבית המשפט בחר להרשיע את הנאשם וכעת הוא מקריא לצדדים את הכרעת הדין המרשיעה.
אם בית המשפט בחר לזכות את הנאשם אזי שהמשפט הפלילי יסתיים מיד לאחר הכרעת הדין כך שהנאשם יהיה חופשי ללכת. מנגד, אם בית המשפט בחר להרשיע את הנאשם אזי שהמשפט יעבור לשלב הטיעונים לעונש ולאחר מכן למעמד גזר הדין.
כך או כך, כאשר מתמודדים עם הליכים פליליים מומלץ לשכור את שירותיו של עורך דין פלילי שבקיא בסדרי הדין השונים ובחוק סדר הדין הפלילי. כאמור, לדעת כותב המאמר, עורך דין פלילי שאינו בקיא בחוק זה אינו כשיר לייצג נאשמים במשפט פלילי.
