הסתה לאלימות

הסתה לאלימות הינה עבירה פלילית שנועדה לאסור על פרסומים שמעודדים אלימות ולהסדיר את האכיפה הפלילית של תופעה זו. כפי שיפורט להלן, הסתה לאלימות הינה עבירה שמוגדרת באופן עמום למדי בחוק העונשין, והמשמעות הינה שכמעט כל מקרה שקשור בעבירה יהיה נתון לפרשנות מרחיבה של הצדדים. בסופו של דבר אף בית המשפט יידרש לבצע פרשנויות מעמיקות על מנת להכריע בעניין הביטוי שפורסם.

יתרה מכך, על מנת שבית המשפט ירשיע נאשם בעבירה של הסתה לאלימות, נדרש כי הביטויים שפרסם יעמדו בשני תנאים נפרדים שחייבים להתקיים במקביל. התנאי הראשון שנוגע לעבירה הינו כי פורסם פרסום ששיבח מעשי אלימות, תמך במעשה אלימות, הזדהה עם מעשה אלימות או קרא לעשיית מעשה אלימות.

התנאי השני והעמום יותר של עבירת הסתה לאלימות הינו כי על פי תוכנו של הפרסום והנסיבות שבהן פורסם יש אפשרות ממשית שהוא יביא לעשיית מעשה אלימות. כפי שניתן להבין, הניסוח האמור מותיר מקום רחב של פרשנות בדבר נסיבות והפרסום והשאלה האם היה בהן אפשרות ממשית שהפרסום יביא בפועל לביצוע מעשה אלימות.

לאור העמימות האמורה כמעט כל משפט פלילי שעוסק בעבירות אלו מתפתח לכדי הליך מורכב שעוסק בפרשנויות מורכבות של הביטויים שפורסמו. מורכבות הסוגייה של הסתה לאלימות קשורה  בין היתר להתנגשות האמורה עם חופש הביטוי.

חשוב להבהיר בהקשר זה כי כל עבירה פלילית שקובעת איסור פלילי על ביטויים מילוליים כרוכה בהתנגשות עם חופש הביטוי וכן נתונה לפרשנות רחבה של הביטויים שפורסמו. כך לדוגמא, הדברים נכונים גם לגבי עבירת האיומים שעל מנת להרשיע בגינה בית המשפט נדרש לבחון את הביטויים שפורסמו במספר מבחנים שנקבעו על ידי הפסיקה.

עבירות הסתה

ישנן מספר עבירות נוספות שניתן להגדירן כעבירות הסתה. כפי שיפורט בהמשך, עבירות ההסתה הנוספות מתייחסות באופן ספציפי לתופעת הגזענות ופרסומים שמטרתם לעודד גזענות ורדיפה של ציבור בשל מוצא אתני או השתייכות לגזע מסוים.

המשותף לכל עבירות ההסתה השונות הינן כי האיסור הפלילי לגביהן נוגע לביטויים מילוליים. כאמור, איסורים פליליים בנוגע למעשים שאינם פיזיים הינם נדירים באופן יחסי. יתרה מכך, הואיל ואכיפת העבירות כרוכה גם בפגיעה בחופש הביטוי, המשטרה וגופי התביעה אינם ממהרים לאכוף אותן. התוצאה של המדיניות האמורה הינה כי תיקי משטרה רבים שקשורים בעבירות הסתה נסגרים במהירות ללא טיפול משטרתי.

בעת האחרונה, ובעקבות מלחמת אוקטובר 2023, חל שינוי משמעותי ביחס המשטרה ורשויות האכיפה כלפי הסתה לאלימות. השינוי באכיפה התבטא באופן פרטני לגבי פרסומים שעודדו את מתקפת הטרור הנפשעת שארגון טרור החמאס ביצע באזרחי הדרום בתחילת המערכה.

בניגוד לעבר, משטרת ישראל עצרה אזרחים רבים שפרסמו ברשתות החברתיות דברי הסתה לאלימות ותמיכה בפעולות הטרור. גם רשויות האכיפה הגיבו במהירות והגישו כתבי אישום רבים בגין עבירות אלו ותמיכה בארגוני הטרור.

העונש על הסתה

על פי סעיף 144ד2 לחוק העונשין העונש על הסתה לאלימות עומד על חמש שנות מאסר כעונש מקסימלי. כאמור, בטרם שיוטל עונש על הסתה, התביעה צריכה לשכנע את בית המשפט כי יש להרשיע את הנאשם מעל לכל ספק סביר. כפי שציינתי קודם לכן, בעבירות אלו שנוגעות לביטויים מילוליים, עבודתה של התביעה איננה פשוטה, וזאת בניגוד לעבירות שקשורות במעשים פיזיים.

מטבע הדברים, עבירות אלימות כגון פציעה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה בכוונה חמורה, הינן עבירות פשוטות יותר לבירור מבחינה ראייתית בהשוואה לעבירות עמומות כגון עבירות של הסתה לאלימות.

מה זה גזענות

השאלה מה זה גזענות תלויה בהיבט הספציפי שאותו מעוניינים לבחון. מבחינה משפטית, חוק העונשין קובע כי גזענות הינה השפלה, ביזוי, רדיפה גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים (ריבים) כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה.

בנוסף, ההגדרה האמורה קובעת כי הרדיפה וכל הפעולות העוינות שצוינו לעיל בהקשר לגזענות נובעות מהשתייכות לגזע מסוים, מוצא אתני/לאומי או מחמת צבע עור.

בהקשר לעבירות של הסתה לאלימות או הסתה לגזענות ההגדרה האמורה היא זו שאמורה לסווג את העבירה כעבירת הסתה. ככל שמדובר על הסתה שקשורה במניעים אחרים ושאינם גזעניים אזי שהעבירה המתאימה ביותר בנסיבות העניין הינה העבירה הרגילה של הסתה לאלימות (ללא מניע גזעני). כידוע, הסתה יכולה לנבוע ממגוון רחב של מניעים פסולים לאו דווקא מגזענות.

הסתה לגזענות

כפי שצוין בחלק הקודם, הסתה לגזענות הינה עבירה פלילית נוספת שמתייחסת לפרסומים מילוליים. על פי חוק העונשין, עבירה זו מתגבשת אדם מפרסם דבר במטרה להסית לגזענות. החוק מוסיף וקובע כי אין משמעות לשאלה אם ההסתה לגזענות הובילה לגזענות ואם היה בפרסום אמת או לא.

דהיינו, גם כאשר אדם מפרסם דברי אמת שיש בהם משום הסתה לגזענות הוא עלול להיות מורשע בעבירה פלילית על אף שהדברים שפרסם הינם לכאורה נכונים.

חשוב לציין בהקשר זה כי גם העבירה של הסתה לאלימות מנוסחת באופן עמום למדי. יתהה הקורא וישאל כיצד ניתן להגדיר פרסום שנועד להסית לגזענות ומה ההבדל בין פרסומים גזעניים וחשוכים (נטו) ובין פרסומים שנועדו להסית.

מבחינת הענישה, יצוין כי העונש המקסימלי שבית המשפט רשאי להטיל על נאשם שהורשע בעבירה של הסתה לגזענות עומד על 5 שנות מאסר (בדומה לעבירת ההסתה הרגילה). כפי שציינתי במאמרים אחרים, העונש שיוטל על הנאשם במקרה ספציפי אינו בהכרח תואם לעונש המקסימלי שקבוע לצד העבירה בחוק. יתרה מכך, לעיתים קרובות מאוד העונש הפרטני שיוטל על הנאשם הינו נמוך באופן משמעותי מהעונש שקבוע לצד העבירה.

בהקשר להסתה לגזענות, בית המשפט צפוי לבחון את מהות ההסתה, סוג ההסתה, האמצעי שבמסגרתו פורסמה, מספר האירועים ותוצאות ההסתה. על אף שהרשעה בעבירה אינה כרוכה בתוצאה מסוימת (דהיינו ניתן להרשיע אדם גם ההסתה לא הובילה לדבר) לעניין העונש בית המשפט אכן צפוי להתייחס לחומרה לאירועים אלימים שנבעו מאותה תוצאה.

איסור פרסום הסתה לגזענות

איסור פרסום הסתה לגזענות הוא שמה הרשמי של עבירת הסתה לגזענות. חשוב לציין שהחוק מתייחס באופן ספציפי לאיסור על פרסום ולא הסתה באמצעים אחרים. ראוי להדגיש בהקשר זה כי סעיף 144ג(ב) לחוק העונשין קובע במפורש כי פרסום ציטוט מתוך ספרי דת או שמירה על מנהגים של פולחן דת לא ייחשבו לפרסום מסית, וזאת ככל שהדברים לא פורסמו במטרה להסית.

ובמילים אחרות, הסעיף האמור מעניק מעין הגנה למפרסם שמתייחס בפרסומיו לדברי דת או לספרי קודש. ההגנה האמורה בעצם קובעת מעין חזקה שעל התביעה הפלילית להפריך ככל שהיא מבקשת להרשיע את הנאשם בכך שהסית לגזענות.

מומלץ לכל נאשם או חשוד שהואשם בעבירות אלו להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו ואף לבקש ייעוץ לפני חקירה בטרם ימסור את גרסתו לחוקרי המשטרה.