מעצר ימים (הליך הארכת מעצר)

מעצר ימים הוא הליך משפטי שבו נדון מעצרו הראשוני של החשוד בשלב החקירה המשטרתית. במסגרתו, המשטרה מבקשת מבית המשפט להאריך את מעצרו בטרם הגשת כתב אישום נגדו. בשלב מקדמי זה, המשטרה מבקשת להאריך את מעצרו של החשוד לצורכי חקירה במטרה לגבש די ראיות נגדו בתקווה שאלו יובילו להגשת כתב אישום נגדו לאחר מספר הארכות מעצר. הליך זה שונה מהליך של מעצר עד תום ההליכים שמתנהל אך ורק לאחר שהוגש נגד החשוד כתב אישום והוא הופך מחשוד לנאשם. בהליך מעצר ימים ההאשמות נגד החשוד הן בגדר חשדות בלבד כאשר בשלב זה טרם גובשו דיי ראיות על מנת להגיש נגדו כתב אישום.

כיצד מתחיל הליך הארכת מעצר?

תחילתו של מעצר בחקירה משטרתית שמתנהלת בתחנת המשטרה בחשד כי אדם פלוני ביצע עבירה פלונית. בסופה של החקירה, החוקר מעביר את תוצריה הראשוניים (חומרי החקירה) לקצין חקירות שמחליט האם לשחרר את החשוד בערובה או לעצור אותו ולהגיש לבית המשפט בקשה להארכת מעצרו.

כפי שיפורט בהמשך, החוק קובע מספר עילות מעצר שרק בהתקיימותן בית המשפט רשאי להאריך את מעצרו של החשוד כך שהארכות מעצר הן אינן עניין של מה בכך והמשטרה צריכה לנמק את בקשתה למעצר בנימוקים של ממש. בהתאם לזאת, קציני החקירות לא ימהרו לעצור את החשוד בכל תיק ותיק והם נוטים "לשמור" את בקשות המעצר שלהם למקרים המתאימים.

מתי מוגשת בקשת מעצר?

על פי סעיף 29 חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 לאחר שהקצין הממונה החליט לבקש את מעצרו של אדם עליו להביא אותו לדיון בפני שופט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות לאחר ההחלטה. לכאורה, כאשר הקצין הממונה מחליט על מעצרו של אדם אך לא דאג להביאו תוך 24 שעות לדיון בפני שופט מדובר במעצר "בלתי חוקי" שיכול ויצדיק את שחרורו.

יחד עם זאת, יש לסייג ולומר כי סעיף 30 לחוק המעצרים מעניק סמכות לקצין הממונה לדחות את הבאתו של החשוד בפני שופט לפרק זמן של 48 שעות מעת מעצרו, וזאת במידה וקיימות פעולות חקירה דחופות שלא ניתן לבצען כאשר החשוד אינו עצור ולא ניתן לדחותן עד שהחשוד יובא לדיון בפני שופט. בסעיף החוק מצוין כי הדחייה האמורה בהבאתו של החשוד בפני שופט אמורה להיות לצורך ביצוע אותן פעולות חקירה דחופות. חשוב להדגיש כי מדובר בסמכות שחורגת מהכלל ועל כן אמורה להיות מופעלת במקרים חריגים ובעלי נסיבות מיוחדות. מטבע הדברים, כאשר קצין מפעיל סמכות זו ולא דואג להבאתו של החשוד בפני שופט בתוך 24 שעות מעת מעצרו המשטרה תהיה מחויבת להסביר לבית המשפט את ההצדקה להפעלת הסמכות. יצוין כי אותה סמכות דחייה של הבאה בפני שופט מתקיימת גם בהקשר לעבירות ביטחון.

איך מוגשת בקשת מעצר?

בקשת מעצר מוגשת לבית על ידי היחידה החוקרת. במסגרת הבקשה מצוינים מספר ימים המעצר המבוקשים, תמצית העובדות והמידע עליהם מתבססת בקשת המעצר (פרטי העבירה) ועילות המעצר.

מה זה חשד סביר?

סעיף 13 חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 מגדיר את עילות המעצר בהליך מעצר הימים שללא התקיימותן בית המשפט אינו רשאי להאריך את מעצרו של החשוד.

התנאי הראשוני שבית המשפט צריך לבחון בטרם יכריע בדבר מעצרו של החשוד הוא כי מתקיים חשד סביר שאותו אדם ביצע עבירה שאיננה מסוג חטא (עבירה ממדרג חומרה נמוך שהעונש הקבוע לצדה אינו עולה על שלושה חודשים). דהיינו, תנאי סף לבקשת מעצר הינו כי החשד שמיוחס לחשוד עניינו בעבירות מסוג עוון (עונשן בחוק עולה על 3 חודשי מאסר אך לא על 3 שנות מאסר) או פשע (העונש הקבוע בחוק עולה על 3 שנות מאסר).

המשמעות של חשד סביר היא כי היחידה החוקרת אספה דיי ראיות שמבססות ומחזקות את טענתה כי אותו חשוד ביצע את העבירה בה הוא נחשד. ראוי לציין כי המונח "חשד סביר" מסמל רף ראייתי נמוך למדי, שלא לומר נמוך מאוד, אותו המשטרה נדרשת להציג לבית המשפט בשלב ראשוני זה. יחד עם זאת, ככל שבית המשפט מחליט להאריך את מעצרו של החשוד קיימת ציפייה כי בדיון הבא המשטרה תוכל להציג ראיות נוספות שמחזקות את החשד נגדו אחרת בית המשפט יוכל לשחררו לחלופת מעצר. ככל שהחשד לביצוע העבירה לא "מתעבה" בין הארכות המעצר, סנגור מיומן יידע להבליט עובדה זו בפני בית המשפט ולעתור בפניו לשחרורו של החשוד לחלופת מעצר ואולי אף לשכנעו כי ראוי לפסוק.

יש לציין כי הרף הראייתי של החשד סביר אותו נדרשת המשטרה להציג בשלב מעצר הימים שונה מהרף הראייתי של "ראיות לכאורה" אותו  התביעה נדרשת להציג כאשר היא מבקשת את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. "ראיות לכאורה" הינו מושג משפטי רחב שמשמעותו כי בכוחו של החומר הראייתי שקיים בידי התביעה להוביל להרשעתו של הנאשם בסופו של ההליך הפלילי והוא רף גבוה יותר מה-"חשד הסביר". להרחבה בנושא מעצר עד תום ההליכים קראו במאמר שכתבתי.

האם בכל עבירה המשטרה יכולה לבקש להאריך מעצר?

כפי שצוין קודם לכן, התשובה לשאלה זו היא שלילית. חוק סדר הדין הפלילי קובע שעבירה מסוג חטא (עבירה שהעונש הקבוע לצידה אינו עולה על 3 חודשי מאסר) אינה ברת מעצר ובעבירות אלו אין למשטרה סמכות לבקש את הארכת מעצרו של החשוד (גם אם היא מאוד מעוניינת בכך).

מהן עילות המעצר בהליך מעצר ימים?

מעבר לקיומו של חשד סביר ועבירה שאינה מסוג חטא המשטרה צריכה לשכנע את בית המשפט כי מתקיימת בעניינו של החשוד אחת מעילות המעצר הבאות:

שיבוש הליכים- משמעותה של עילה זו היא כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, התחמקות מהליכי חקירה, שפיטה, ריצוי עונש מאסר, העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת. בדומה לדיון בעניין החשד הסביר גם בנושא זה הרף שהמשטרה נדרשת לעמוד בו אינו גבוה במיוחד, שכן כמעט בכל חקירה משטרתית קיים חשש כי החשוד יוכל לשבש את החקירה, להשפיע על עדים או להימלט. נוכח האמור לעיל ועמימות המושגים שקבועים בחוק מצופה מבית המשפט שיידע לאזן ולהכריע בין חירותו של החשוד לבין טענותיה של המשטרה למסוכנות או חשש לשיבוש ההליכים.

מסוכנות- משמעותה של עילת המסוכנות הינה כי קיים חשש שהחשוד עלול לסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או ביטחון המדינה. מטבע הדברים, עילה זו רלוונטית יותר בעבירות שנחשבות ליותר חמורות באופן יחסי שביצוען יכול להעיד על סכנה כלשהי שנשקפת מהחשוד. ראוי לציין כי בלא מעט מקרים המשטרה תטען כי כל עילות המעצר מתקיימות בעניינו של החשוד שהיא מבקשת את מעצרו, וזאת גם במקרים בהם המעשה כשלעצמו אינו מעיד על מסוכנות מיוחדת שמצדיקה לכאורה מעצר. 

כיצד מתקיים בפועל דיון הארכת מעצר?

הליכי מעצר מתקיימים תמיד בבית המשפט השלום ללא קשר לחומרת העבירה. כך לדוגמא, גם מעצר בחשד שהתבצעה עבירת רצח מתקיים בבית משפט השלום, אולם במידה ויוגש לבסוף כתב אישום ההליך עצמו יתקיים בבית המשפט המחוזי לו ניתנה הסמכות לדון בעבירות חמורות כדוגמא עבירת הרצח.

כאמור, ההליך המשפטי מתחיל כאשר היחידה החוקרת מגישה בקשת מעצר ובה היא מפרטת את פרטי המקרה, מספר ימי המעצר המבוקשים ועילות המעצר (מדובר בטופס מובנה של המשטרה). בדיון זה החשוד חייב להיות מיוצג על ידי סנגור מטעמו ואם אין באפשרותו לממן ייצוג משפטי פרטי ימונה לו סנגור ציבורי. מן הצד השני המשטרה מיוצגת על ידי נציג מטעמה (בדרך כלל חוקר או היה בעברו חוקר) שמכונה "טוען מעצרים". ברוב המקרים, מדובר באיש משטרה מנוסה שמבצע את תפקידו בתור טוען מעצרים באופן יום יומי ולעיתים הוא אף מייצג את המשטרה בפני אותו שופט כמדי שבוע.

בתחילת דיון מעצר הימים, המשטרה מגישה לבית המשפט את תיק החקירה כך שהשופט יוכל להתרשם מעוצמת החשד הסביר והראיות שנאספו עד לשלב הזה. בנוסף, המשטרה מגישה לבית המשפט דוח סודי ועליו מצוינות מספר פעולות החקירה שבכוונתה לבצע בתקופה שבו החשוד יישאר במעצר. במסמך זה המשטרה אף מפרטת את טיבן של פעולות החקירה שבכוונתה לבצע ואת דרך ביצוען. כך בית המשפט יכול להתרשם האם אכן מדובר בפעולות ברות שיבוש ולוודא שזכויותיו של החשוד לא לשהות במעצר לשווא נשמרות.

יש לציין כי גם תיק החקירה וגם הדוח הסודי מוגשים לבית המשפט בלבד כך שהחשוד ועורך דינו אינם מודעים לראיות שנאספו עד כה ולראיות שהמשטרה מתכננת לאסוף בעתיד, וזאת על מנת שלא יוכלו לשבש את החקירה.

לסנגורו של החשוד מוקנית זכות לחקור בחקירה נגדית את טוען המעצרים על מנת להבין מהי עוצמת הראיות שנאספו בעניינו של החשוד והאם מתקיימות עילות המעצר. יש לציין כי החוק מקנה לטוען המעצרים זכות שלא לענות על שאלות מסוימות ששואל אותו הסנגור כך שתשובתו לשאלות מסוימות תינתן לבית המשפט בלבד. בפועל, מדובר בפרקטיקה נפוצה ומקובלת שטועני המעצרים מסרבים לענות על שאלות מסוימות ומשיבים לסנגור כי התשובה "מונחת בפני בית המשפט". כזכור, השופט חשוף לכל תיק החקירה כולל לראיות שנסתרות מעיני הסנגור בשלב הזה. חומר החקירה שנאסף ייחשף לסנגורו של החשוד רק אם וכאשר יוגש כתב אישום נגד החשוד לאחר שהליך מעצר הימים יסתיים.

בסיומה של החקירה הנגדית, כל צד יטען את טיעוניו ובסופם בית המשפט יחליט האם לשחרר את החשוד לחלופת מעצר או להיענות לבקשת המשטרה ולהאריך את מעצרו. במקרה שבית המשפט מחליט להאריך את מעצרו של החשוד הוא ייקבע את מספר ימי המעצר ואת מועד הדיון הבא בעניינו לרבות השעה והתאריך שבהם המעצר יפקע.

בחירה באמצעי שפגיעתו בחירותו של החשוד פחותה

על פי סעיף 13(ב) לחוק גם כאשר מתקיימות עילות המעצר (שיבוש, מסוכנות, פעולות חקירה) בטרם בית המשפט יחליט לצוות על הארכת מעצרו של החשוד עליו לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה שפגיעתה בחירותו של החשוד פחותה. כך למשל, כאשר קיים חשש להשפעה על עדים בית המשפט יכול לקבוע כי החשוד ישוחרר למעצר בית תוך שייאסר עליו ליצור קשר עם מעורבים אחרים בחקירה. באופן הזה המשטרה תוכל להשלים את החקירה כאשר הפגיעה בחירותו של החשוד היא מצומצמת.

סעיף זה מורה לבית המשפט לשים לנגד עיניו גם את חירותו של החשוד והפגיעה בזכויותיו ובמקרים שמאפשרים זאת להורות על שחרורו לחלופת מעצר (למשל מאסר בית).

האם החלטת בית המשפט להאריך את מעצרו של החשוד היא סופית?

בדומה לכל החלטה שיפוטית אחרת גם החלטה על הארכת מעצר היא ברת ערעור. באפשרות הנאשם באמצעות עורך דינו להגיש ערר על ההחלטה לערכאה שיפוטית גבוהה יותר ובמסגרת הערר לבקש את שחרורו של החשוד. כאמור, הליכי הארכת מעצר תמיד מתקיימים בבית המשפט השלום ועל כן הליכי הערעור על החלטות שחרור או מאסר מתנהלים בבית המשפט המחוזי הרלוונטי. יודגש בעניין זה כי כשם שהחשוד יכול להגיש ערעור על ההחלטה להאריך את מעצרו כך גם המשטרה יכולה להגיש ערעור על שחרורו. כאשר בכוונת המשטרה להגיש ערעור על החלטת שחרור של בית המשפט השלום היא תבקש מהשופט שהחליט לשחרר את החשוד "עיכוב ביצוע" שמשמעותו כי עד שבית המשפט המחוזי יכריע בערעור החשוד יישאר במאסר. בפרקטיקה, רוב מכריע של בקשות עיכוב הביצוע מתקבלות על ידי בית המשפט, כמעט ללא דיון, וזאת נוכח ההלכה של בית המשפט העליון בעניין זה שקובעת כי במקרים מסוג זה יש לקבוע עיכוב ביצוע לשחרור עד להחלטת הערכאה הגבוהה יותר.

מה זה הצהרת תובע?

כאמור, הליך מאסר הימים הוא הליך שבו המשטרה מבקשת את מעצרו של החשוד בעיקר לצרכי חקירה. החוק קובע כי כאשר החקירה מסתיימת יש לשחרר את החשוד פרט למצבים בהם מוגשת הצהרת תובע.

מדובר בהצהרה שתובע (פרקליט או תובע משטרתי) מגיש לבית המשפט ומבהיר כי כתב אישום ובקשת מעצר עתידיים להיות מוגשים נגד החשוד בימים הקרובים ולכן הוא מבקש להאריך את מעצרו עד להגשת כתב האישום נוכח מסוכנותו של החשוד והצורך כי ימשיך לשהות במעצר.

החוק קובע כי במקרה של הצהרת תובע בית המשפט רשאי להאריך את מעצרו של החשוד ב-5 ימים נוספים לצורך הגשת כתב האישום על אף שחקירתו הסתיימה. בפועל, ברוב מכריע של המקרים במקרה שבו מוגשת הצהרת תובע בית המשפט אכן יאריך את מעצרו של החשוד לצורך הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום הליכים. החלטת שחרור במסגרת דיון שניתנה בו הצהרת תובע היא אכן נדירה אך לא בלתי אפשרית ועורך דין אביב מזרחי אכן ייצג חשודים ששוחררו על ידי בית המשפט על אף שהוגשה בעניינם הצהרת תובע.

מדוע חשוב להיעזר בעורך דין פלילי בהליך הארכת מעצר?

כפי שפורט במאמר זה הליך מאסר הימים הוא הליך מורכב בעל השלכות משמעותיות על המשכו של ההליך הפלילי. כאשר החשוד משוחרר עוד במהלך מאסר הימים "העוקץ" של התביעה ואמצעי המיקוח שלה להמשך ההליך נחלש, שכן כאשר החשוד מנהל את התיק כאשר הוא משוחרר בערובה יש דיי זמן להליכים שיקומיים שיכולים להשפיע על הקלה בעונש. עוד יצוין כי כאשר החשוד מנהל את התיק במעמד של משוחרר בערובה (למשל מאסר בית) יש דיי זמן לנהל הליכים מקדמיים כאלו ואחרים בעניין הראיות שבכוחם להוביל גם לזיכוי בסופו של ההליך או על תיקון משמעותי בכתב האישום והקלה ניכרת בעבירות בהן יורשע בתומו של ההליך.

הליך עיכוב הימים דורש הבנה, ידע וניסיון קודם ועל כן קיימת חשיבות לייצוג על ידי עורך דין פלילי שמתמחה ומנוסה בהליכי מעצר.

בהתקיים נסיבות מסוימות, עורך דין פלילי מקצועי לשכנע את בית המשפט לשחרר את החשוד כבר בהליך מעצר הימים לפני שחלילה יוגשו נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. גם לייעוץ על ידי עורך דין פלילי בשלב החקירה שמתנהלת במקביל להליך מאסר הימים קיימת חשיבות משמעותית שבנסיבות מסוימת עשוי להסתיים ללא הגשת כתב אישום וסגירת התיק. קראו עוד על ייעוץ לפני חקירה במאמר הבא.

מחפש עורך דין פלילי בחיפה ? מחפש עורך פלילי בקריות? מחפש עורך דין פלילי בצפון? זומנת לחקירה? קרוב משפחה נעצר? מחפש ייצוג בהליך הארכת מעצר ? מוזמן להתקשר לעו"ד אביב מזרחי 0504-399-440.

הערה:

מאמר זה מאגד מידע כללי וראשוני ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי. אין להסתמך על הכתוב מבלי להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

כותב המאמר הינו עורך דין אביב מזרחי בעל משרד עצמאי שעוסק בתחום הפלילי על כל רבדיו.