מעצר ימים – הארכת מעצר

מעצר ימים (הארכת מעצר) הוא הליך משפטי שבו נדון מעצרו הראשוני של החשוד בשלב חקירת משטרה בטרם שהוגש נגד האזרח כתב אישום. מהות הליך מעצר ימים הינה כי המשטרה מבקשת מבית המשפט להאריך את מעצרו של האזרח בטרם הגשת כתב אישום נגדו לצורך מיצוי הליכי החקירה.

בשלב מעצר ימים, המשטרה מבקשת להאריך את מעצרו של החשוד לצורכי חקירה במטרה לגבש די ראיות נגדו בתקווה שאלו יובילו להגשת כתב אישום נגדו לאחר מספר הארכות מעצר.

תחילתו של כל מעצר ימים בחקירה שמתנהלת בתחנת המשטרה בחשד כי אדם פלוני ביצע עבירה פלונית. בסופה של החקירה, החוקר מעביר את תוצריה הראשוניים (חומרי החקירה) לקצין חקירות שמחליט האם לשחרר את החשוד בשחרור בערבות או לעצור אותו ולהגיש לבית המשפט בקשה להארכת מעצרו.

מעצר ימים נושא עמו משמעויות רחבות שנוגעות לכל ההליך הפלילי כך שקשה להפריז בחשיבותו של הליך זה. עצור שמשתחרר כבר שלב הליך מעצר הימים צפוי להנות מהפריבילגיה של ניהול התיק על "מי מנוחות" וללא החרב של המעצר.

יתרה מכך, גם התנהלות הרשויות כלפי התיק משתנה כאשר החשוד משתחרר בשלב מעצר הימים. בתיקים שבהם החשוד משתחרר בשלב מוקדם של ההליך, רשויות האכיפה אינן נוהגות בתיק בדחיפות יתרה.

לעיתים, תיקים אלו נדחקים לנקודה רחוקה של המדף במשרדי התביעה לתקופה ארוכה. השיהוי הניכר בטיפול בתיק לעיתים מובילה לגניזת התיק שאלמלא השחרור במעצר הימים ישנה אפשרות כי התיק היה מתגלגל לכדי העמדה לדין.

הארכת מעצר

הארכת מעצר הינו מושג מתחום המעצרים שמתייחס להליך משפטי שבמסגרתו המדינה, באמצעות המשטרה או אחד מגופי התביעה, מבקשת להאריך את מעצרו של החשוד. להליכים של הארכת מעצר ישנם כללים ונהלים שזהים ונהוגים באופן זה בכל בית משפט בארץ.

הבסיס החוקי להארכת מעצר – על מה נשענים כשמבקשים להאריך לכם את המעצר?

חשוב להבין, שהארכת מעצר אינה דבר של מה בכך. היא אינה אוטומטית ואינה נעשית בקלות ראש. המחוקק הישראלי, בחוק סדר הדין הפלילי, קבע כללים ברורים ומדויקים לגבי מתי ובאילו תנאים ניתן להאריך מעצר.

הבסיס החוקי העיקרי להארכת מעצר טמון בסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. סעיף זה מפרט את העילות המרכזיות שבגינן ניתן לבקש הארכת מעצר. בין העילות הללו ניתן למצוא חשש משיבוש הליכי חקירה, חשש להימלטות מן הדין, מסוכנות לציבור וכן צורך בביצוע פעולות חקירה שונות שאינן אפשריות כאשר החשוד משוחרר.

בנוסף, חשוב לדעת כי סעיף 62 לחוק קובע מגבלות ברורות על משך הארכת המעצר. בית המשפט מוסמך להאריך מעצר במספר ימים בכל פעם, וקיימת גם תקרה מקסימלית למשך המעצר לפני הגשת כתב אישום, התלויה בחומרת העבירה המיוחסת.

למה השוטרים מבקשים להאריך מעצר – מה עומד מאחורי הבקשה?

בואו ננסה לרדת לשורש העניין ולהבין למה עושים הארכת מעצר? . לא תמיד מדובר ברוע לב או ברצון להעניש לפני משפט. לעיתים, הבקשה להארכה נובעת מצרכים חקירתיים אמיתיים ולגיטימיים.

בין הסיבות הנפוצות לבקשת הארכת מעצר ניתן למנות:

• חשש משיבוש הליכי חקירה: זוהי אולי העילה השכיחה ביותר. המשטרה חוששת שאם החשוד ישוחרר, הוא עלול לשבש את החקירה – למשל, על ידי השמדת ראיות, תיאום גרסאות עם עדים או השפעה עליהם.
  • הסבר קצר: שיבוש הליכי חקירה – פעולות שמטרתן להקשות על החוקרים להגיע לחקר האמת.
• חשש להימלטות מן הדין: במקרים מסוימים, בעיקר כאשר מדובר בעבירות חמורות או בחשודים ללא עורף בישראל, המשטרה חוששת שאם ישוחררו, הם פשוט ייעלמו ולא יתייצבו למשפט.
  • הסבר קצר: הימלטות מן הדין – בריחה מפני ההליך המשפטי והעונש הצפוי.
• מסוכנות לציבור: אם החשוד נחשב למסוכן לציבור, והמשטרה חוששת שאם ישוחרר הוא עלול לסכן את ביטחון הציבור, ניתן לבקש להאריך את מעצרו. עילה זו רלוונטית בעיקר בעבירות אלימות או עבירות סמים קשות.
• צורך בפעולות חקירה נוספות: מעצר לצרכי חקירה – לעיתים, החקירה נמצאת בעיצומה ונדרש זמן נוסף לביצוע פעולות חקירה כמו איסוף ראיות, גביית עדויות נוספות, עימותים, או קבלת חוות דעת מומחים. פעולות אלו לא תמיד ניתנות לביצוע כאשר החשוד משוחרר.

הארכת מעצר היא אכן שלב מאיים ומלחיץ בהליך הפלילי. אבל חשוב לזכור – זה לא סוף פסוק. עם ליווי משפטי נכון ומקצועי, אפשר להתמודד עם האתגר הזה, להילחם על החירות שלכם ולמזער את הנזקים.

עכשיו שיודעים מתי עוצרים עד תום ההליכים? יש לזכור כי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי קובע את סמכות בית המשפט להורות על מעצר עד תום ההליכים, ומונה את העילות שהזכרנו לעיל. החוק גם מדגיש כי מעצר עד תום ההליכים ייעשה רק "אם אין חלופה אחרת שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה". כלומר, בית המשפט חייב לבחון האם ניתן להשיג את מטרות המעצר (מניעת מסוכנות, שיבוש הליכים או הימלטות מהדין) באמצעות חלופות מעצר, כמו למשל מעצר בית או שחרור בתנאים מגבילים.

מעצר חשוד ללא צו שופט

מעצר חשוד ללא צו שופט מבוסס על חשד סביר שהתבצעה עבירה זה עתה. כלומר, מדובר על סיטואציה שבה שוטר מוזמן למקום או נקלע למקום שבו התבצעה עבירה לפני זמן קצר ושנסיבות המקרה מחייבות את המעצר.

סמכויות שוטר לבצע מעצר חשוד ללא צו שופט נוגעות גם למצבים של חשש לשיבוש חקירה או הימלטות מן הדין. בהתקיים אינדיקציה שאחת מהחלופות מתקיימת באותו מקרה השוטר רשאי לבצע מעצר חשוד ללא צו שופט.

חשוב להבהיר כי גם במקרים שבהם שוטר מבצע מעצר חשוד ללא צו שופט, חוק המעצרים מצווה עליו להביא את אותו עצור לתחנת המשטרה ולבחינת המקרה על ידי קצין חקירות.

מעצר לצרכי חקירה

מעצר לצרכי חקירה הינה למעשה העילה המרכזית שהמשטרה מבססת עליה את ההצדקה להאריך את מעצרו של החשוד. כלומר, מעצר לצרכי החקירה מהווה את הנימוק המשפטי המרכזי שהמדינה נשענת עליו בהליך מעצר ימים.

המשמעות של מעצר לצרכי חקירה הינה כי לטענת היחידה החוקרת (המשטרה) הירידה לחקר האמת ויעילות החקירה מחייבת את המשך מעצרו של החשוד.

על פי עילה זו, שחרור של החשוד לחלופת מעצר בשלב זה עלול לסכל את החקירה ואת יכולתה של היחידה החוקרת לרדת לחקר האמת ולאסוף ראיות שאולי ויספיקו להגשת כתב אישום נגד החשוד. 

חשוב לציין בהקשר זה כי הואיל ומעצר ימים מוצדק לרוב כמעצר לצרכי חקירה, בית המשפט רשאי ואף אמור לבחון את פעולות החקירה שנערכות על ידי המשטרה מהארכת מעצר להארכת מעצר. בשפה המקצועית, בית המשפט אמור לעקוב אחר התקדמות היחידה החוקרת במקביל להארכות המעצר.

החשיבות של הפיקוח האמור הינו לוודא שהיחידה החוקרת לא "מושכת" את מעצר לצרכי חקירה יתר על המידה מבלי שיש לכך הצדקה ראייתית מהותית. במקרים שבהם בית המשפט מתרשם שאין התקדמות בחקירה מדיון לדיון הוא רשאי ואף אמור לשחרר את החשוד מטעם זה.

בקשת מעצר

בקשת מעצר מוגשת לבית המשפט לאחר שקצין חקירות החליט כי מדובר במקרה שמתאים להליך מעצר ימים. בסופה של חקירה באזהרה, החוקר מעביר את תוצריה הראשוניים (חומרי החקירה) לקצין חקירות שמחליט האם לשחרר את החשוד בערובה או לעצור אותו ולהגיש לבית המשפט בקשת מעצר.

על פי סעיף 29 חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 לאחר שהקצין הממונה החליט להגיש בקשת מעצר עליו להביא את החשוד לדיון בפני שופט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות לאחר ההחלטה.

לכאורה, כאשר הקצין הממונה מחליט הארכת מעצר של אזרח אך לא דאג להביאו תוך 24 שעות לדיון בפני שופט מדובר במעצר "בלתי חוקי" שיכול ויצדיק את שחרורו.

יחד עם זאת, יש לסייג ולומר כי סעיף 30 לחוק המעצרים מעניק סמכות לקצין הממונה לדחות את הבאתו של החשוד בפני שופט לפרק זמן של 48 שעות מעת מעצרו. סמכות זו שמורה למקרים שבהם קיימות פעולות חקירה דחופות שלא ניתן לבצען כאשר החשוד אינו עצור ולא ניתן לדחותן עד שהחשוד יובא לדיון בפני שופט.

בסעיף החוק מצוין כי הדחייה האמורה בהבאתו של החשוד להארכת מעצר אמורה להיות לצורך ביצוע אותן פעולות חקירה דחופות. חשוב להדגיש כי מדובר בסמכות שחורגת מהכלל ועל כן אמורה להיות מופעלת במקרים חריגים ובעלי נסיבות מיוחדות.

כאשר קצין מפעיל סמכות זו ולא דואג להבאתו של החשוד בפני שופט בתוך 24 שעות מעת מעצרו המשטרה תהיה מחויבת להסביר לבית המשפט את ההצדקה להפעלת הסמכות. יצוין כי אותה סמכות דחייה להבאה בפני שופט מתקיימת גם בהקשר לעבירות ביטחון.

טוען מעצרים

טוען מעצרים הינו נציג המשטרה במסגרת של הליך מעצר ימים. בדיונים אלו, המשטרה מיוצגת על ידי נציג מטעמה (בדרך כלל חוקר או היה בעברו חוקר) שמכונה "טוען מעצרים".

ברוב המקרים, מדובר באיש משטרה מנוסה שמבצע את תפקידו בתור טוען מעצרים באופן יום יומי ולעיתים הוא אף מייצג את המשטרה בפני אותו שופט כמדי שבוע. חוקרים אלו מכירים את השופטים שבפניהם הם מופיעים באופן קבוע והם אף מכירים את הסנגורים השונים שעובדים באופן קבוע באותו מחוז.

תפקידו המרכזי של טוען המעצרים הינו להפנות את בית המשפט להתקדמות חקירת המשטרה ולהצדקה להארכת מעצרו של החשוד במסגרת הליך מעצר ימים.

דיון מעצרים

נתחיל מהבסיס. מעצר, בשפה פשוטה, הוא שלילת חירותו של אדם על ידי רשויות אכיפת החוק. הוא נועד לאפשר את המשך החקירה, למנוע שיבוש הליכי משפט, ולהבטיח את התייצבותו של החשוד להמשך ההליכים.

חשוב להבחין בין שני מושגים עיקריים: עיכוב ומעצר. עיכוב הוא שלילת חירות זמנית וקצרה, לרוב לצורך בירור זהות או נסיבות אירוע מסוים. לעומת זאת, מעצר הוא שלילת חירות ממושכת יותר, הדורשת אישור של בית המשפט, ולרוב מתבצעת כאשר יש חשד לביצוע עבירה חמורה.

דיון מעצרים הוא הליך משפטי המתקיים בפני שופט, במסגרתו נבחנת חוקיות המעצר, והאם יש הצדקה להמשך שלילת החירות של החשוד. בדיון זה, השופט שומע את טיעוני המשטרה המבקשת להאריך את המעצר, ואת טיעוני סנגורו של החשוד, המבקש לשחרר את מרשו.

עילות מעצר ימים

עילות מעצר ימים הינן למעשה סט של נסיבות שמוגדרות בחוק כנסיבות שעלולות להצדיק הגבלת חירות. החוק קובע מספר עילות מעצר ימים שרק בהתקיימותן בית המשפט רשאי להאריך את מעצרו של החשוד.

למעשה, עילות מעצר ימים אינן עניין של מה בכך, הואיל והמשטרה צריכה לנמק את בקשתה בנימוקים של ממש. בהתאם לזאת, קציני החקירות לא ימהרו לעצור את החשוד בכל תיק ותיק והם נוטים "לשמור" את בקשות אלו למקרים מתאימים.

עילות מעצר הימים המרכזיות נוגעות לביצוע פעולות חקירה שהמשטרה "חייבת" לבצע כאשר החשוד עצור אחרת ישנו חשש שישבש את החקירה ויסכל את יכולתה של המשטרה לרדת לחקר האמת.

עילות מעצר ימים נפוצות נוגעות לצורך מהותי של היחידה החוקרת לגבות עדויות מאנשים מעורבים בעוד החשוד נמצא במעצר. במקרים אלו, המשטרה טוענת כי במידה והחשוד ישוחרר ישנו חשש שהוא יפחיד עדים או יבצע עבירה של הטרדת עד במטרה לשבש את הליכי החקירה שמתקיימים בעניינו.

פרוטוקול מעצר ימים

פרוטוקול מעצר ימים הינו מסמך שמתעד את מהלך הדיון המשפט של מעצר הימים. כאמור, ברוב הדיונים האמורים מתקיימת חקירה נגדית שבמהלכה סנגורו של החשוד מפנה לטוען המעצרים שאלות רלוונטיות בדבר התקדמות החקירה ועילות המעצר.

פרוטוקול מעצר הימים אמור לשקף את הנאמר בדיון ואת דין הדברים בין סנגורו של החשוד לבין טוען המעצרים. כמו כן, בפרוטוקול מעצר הימים מפורטת החלטת בית המשפט לעניין הארכת המעצר או השחרור.

חשוב לציין בהקשר זה כי החלטות שיפוטיות של מעצר ימים ובכלל זה גם פרוטוקול מעצר ימים אינן החלטות שבדרך כלל מפורסמות במאגרים המשפטיים. כתוצאה מכך, ברוב המקרים פרוטוקול מעצר הימים נגיש רק לטוען המעצרים ולסנגור שייצג את החשוד בדיון זה. 

מה ההבדל בין מעצר ימים למעצר עד תום ההליכים

מה ההבדל בין מעצר ימים למעצר עד לתום ההליכים הינה שאלה שמופנית למשרדנו לעיתים קרובות. כאמור, במעצר ימים עילת המעצר המרכזית נוגעת לפעולות חקירה חסויות שהמשטרה מבקשת לבצע כאשר החשוד נמצא במעצר וזאת מחשש לשיבוש במקרה של שחרור.

דהיינו, הליך מעצר ימים מתקיים כאשר החקירה המשטרתית טרם הגיעה לכדי מיצוי ובשלות שמצדיקה הגשת כתב אישום. הליך זה שונה מהליך של מעצר עד תום ההליכים שמתנהל אך ורק לאחר שהוגש נגד החשוד כתב אישום והוא הופך מחשוד לנאשם.

בהליך מעצר ימים ההאשמות נגד החשוד הן בגדר חשדות בלבד כאשר בשלב זה טרם גובשו דיי ראיות על מנת לפתוח נגדו במשפט פלילי. הליך מעצר תום הליכים מתנהל לאחר הגשת כתב אישום והמשמעות הינה שהראיות שעומדות לחובתו של הנאשם הינן בעלות משקל משמעותי.

מעצר עד תום ההליכים כמה זמן ?

חשוב לדעת, חוק סדר הדין הפלילי קובע מגבלות זמנים ברורות לגבי משך המעצר עד תום ההליכים. החוק מבחין בין שני סוגי הליכים:

• עבירות פשע: בעבירות פשע, התקופה המקסימלית למעצר עד תום ההליכים היא 9 חודשים. בית המשפט העליון רשאי להאריך תקופה זו בשלושה חודשים נוספים, ובהמשך, רשאי בית המשפט העליון להאריך את המעצר לתקופות נוספות של עד 90 ימים כל פעם. עם זאת, קיימת תקרה כוללת: מעצר עד תום ההליכים בעבירות פשע לא יעלה על שנתיים.
• עבירות עוון: בעבירות עוון, התקופה המקסימלית למעצר עד תום ההליכים היא 30 ימים. בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות של עד 30 ימים כל פעם, אך לא יותר מ-90 ימים בסך הכל.

חשוב להדגיש, מדובר בתקרות עליונות, ובתי המשפט אינם ממהרים למצות אותן. בתי המשפט מודעים לפגיעה הקשה בזכויות הפרט הטמונה במעצר ממושך, ושואפים לנהל את ההליך המשפטי ביעילות ובמהירות, תוך צמצום ככל הניתן של משך המעצר.