מעצר ימים הוא הליך משפטי שבו נדון מעצרו הראשוני של החשוד בשלב חקירת משטרה בטרם שהוגש נגד האזרח כתב אישום. מהות הליך מעצר ימים הינה כי המשטרה מבקשת מבית המשפט להאריך את מעצרו של האזרח בטרם הגשת כתב אישום נגדו לצורך מיצוי הליכי החקירה.
בשלב מעצר ימים, המשטרה מבקשת להאריך את מעצרו של החשוד לצורכי חקירה במטרה לגבש די ראיות נגדו בתקווה שאלו יובילו להגשת כתב אישום נגדו לאחר מספר הארכות מעצר.
תחילתו של כל מעצר ימים בחקירה שמתנהלת בתחנת המשטרה בחשד כי אדם פלוני ביצע עבירה פלונית. בסופה של החקירה, החוקר מעביר את תוצריה הראשוניים (חומרי החקירה) לקצין חקירות שמחליט האם לשחרר את החשוד בשחרור בערבות או לעצור אותו ולהגיש לבית המשפט בקשה להארכת מעצרו.
מעצר ימים נושא עמו משמעויות רחבות שנוגעות לכל ההליך הפלילי כך שקשה להפריז בחשיבותו של הליך זה. עצור שמשתחרר כבר שלב הליך מעצר הימים צפוי להנות מהפריבילגיה של ניהול התיק על "מי מנוחות" וללא החרב של המעצר.
יתרה מכך, גם התנהלות הרשויות כלפי התיק משתנה כאשר החשוד משתחרר בשלב מעצר הימים. בתיקים שבהם החשוד משתחרר בשלב מוקדם של ההליך, רשויות האכיפה אינן נוהגות בתיק בדחיפות יתרה.
לעיתים, תיקים אלו נדחקים לנקודה רחוקה של המדף במשרדי התביעה לתקופה ארוכה. השיהוי הניכר בטיפול בתיק לעיתים מובילה לגניזת התיק שאלמלא השחרור במעצר הימים ישנה אפשרות כי התיק היה מתגלגל לכדי העמדה לדין.
מעצר חשוד
מעצר חשוד מתרחש תמיד בשלב המקדמי של ההליך בטרם הוגש נגד האזרח כתב אישום. כאשר מדובר במעצר שדן בנאשם בפליליים אזי שמדובר בהליך של מעצר עד תום ההליכים. הליך מעצר ימים לעולם ידון במעצר חשוד הואיל ובשלב זה האזרח עדיין מוגדר כחשוד.
להבחנה בין מעצר חשוד לבין מעצר נאשם ישנה משמעות משפטית שאין להקל בה ראש. ההבחנה בין הסטאטוסים אינה פורמאלית בלבד. היא מסמלת על הבדל משמעותי בראיות שהמדינה מחזיקה נגד האזרח שאת מעצרו היא מבקשת.
במעצר חשוד שמתקיים בשלב מעצר הימים, הרף הראייתי הנדרש הינו רף של "חשד סביר". מדובר ברף ראייתי נמוך במיוחד שמתקיים כמעט בכל המקרים. לעומת זאת, בשלב מעצר עד תום ההליכים בעניינו של נאשם, המדינה נדרשת לעמוד ברף ראייתי של ראיות לכאורה. מדובר ברף ראייתי גבוה יותר מרף של חשד סביר, אולם, גם רף זה אינו רף גבוה במיוחד מבחינה ראייתית.
מעצר חשוד ללא צו שופט
מעצר חשוד ללא צו שופט מבוסס על חשד סביר שהתבצעה עבירה זה עתה. כלומר, מדובר על סיטואציה שבה שוטר מוזמן למקום או נקלע למקום שבו התבצעה עבירה לפני זמן קצר ושנסיבות המקרה מחייבות את המעצר.
סמכויות שוטר לבצע מעצר חשוד ללא צו שופט נוגעות גם למצבים של חשש לשיבוש חקירה או הימלטות מן הדין. בהתקיים אינדיקציה שאחת מהחלופות מתקיימת באותו מקרה השוטר רשאי לבצע מעצר חשוד ללא צו שופט.
חשוב להבהיר כי גם במקרים שבהם שוטר מבצע מעצר חשוד ללא צו שופט, חוק המעצרים מצווה עליו להביא את אותו עצור לתחנת המשטרה ולבחינת המקרה על ידי קצין חקירות.
מעצר לצרכי חקירה
מעצר לצרכי חקירה הינה למעשה העילה המרכזית שהמשטרה מבססת עליה את ההצדקה להאריך את מעצרו של החשוד. כלומר, מעצר לצרכי החקירה מהווה את הנימוק המשפטי המרכזי שהמדינה נשענת עליו בהליך מעצר ימים.
המשמעות של מעצר לצרכי חקירה הינה כי לטענת היחידה החוקרת (המשטרה) הירידה לחקר האמת ויעילות החקירה מחייבת את המשך מעצרו של החשוד.
על פי עילה זו, שחרור של החשוד לחלופת מעצר בשלב זה עלול לסכל את החקירה ואת יכולתה של היחידה החוקרת לרדת לחקר האמת ולאסוף ראיות שאולי ויספיקו להגשת כתב אישום נגד החשוד.
חשוב לציין בהקשר זה כי הואיל ומעצר ימים מוצדק לרוב כמעצר לצרכי חקירה, בית המשפט רשאי ואף אמור לבחון את פעולות החקירה שנערכות על ידי המשטרה מהארכת מעצר להארכת מעצר. בשפה המקצועית, בית המשפט אמור לעקוב אחר התקדמות היחידה החוקרת במקביל להארכות המעצר.
החשיבות של הפיקוח האמור הינו לוודא שהיחידה החוקרת לא "מושכת" את מעצר לצרכי חקירה יתר על המידה מבלי שיש לכך הצדקה ראייתית מהותית. במקרים שבהם בית המשפט מתרשם שאין התקדמות בחקירה מדיון לדיון הוא רשאי ואף אמור לשחרר את החשוד מטעם זה.
בקשת מעצר
בקשת מעצר מוגשת לבית המשפט לאחר שקצין חקירות החליט כי מדובר במקרה שמתאים להליך מעצר ימים. בסופה של חקירה באזהרה, החוקר מעביר את תוצריה הראשוניים (חומרי החקירה) לקצין חקירות שמחליט האם לשחרר את החשוד בערובה או לעצור אותו ולהגיש לבית המשפט בקשת מעצר.
על פי סעיף 29 חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 לאחר שהקצין הממונה החליט להגיש בקשת מעצר עליו להביא את החשוד לדיון בפני שופט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות לאחר ההחלטה.
לכאורה, כאשר הקצין הממונה מחליט הארכת מעצר של אזרח אך לא דאג להביאו תוך 24 שעות לדיון בפני שופט מדובר במעצר "בלתי חוקי" שיכול ויצדיק את שחרורו.
יחד עם זאת, יש לסייג ולומר כי סעיף 30 לחוק המעצרים מעניק סמכות לקצין הממונה לדחות את הבאתו של החשוד בפני שופט לפרק זמן של 48 שעות מעת מעצרו. סמכות זו שמורה למקרים שבהם קיימות פעולות חקירה דחופות שלא ניתן לבצען כאשר החשוד אינו עצור ולא ניתן לדחותן עד שהחשוד יובא לדיון בפני שופט.
בסעיף החוק מצוין כי הדחייה האמורה בהבאתו של החשוד להארכת מעצר אמורה להיות לצורך ביצוע אותן פעולות חקירה דחופות. חשוב להדגיש כי מדובר בסמכות שחורגת מהכלל ועל כן אמורה להיות מופעלת במקרים חריגים ובעלי נסיבות מיוחדות.
כאשר קצין מפעיל סמכות זו ולא דואג להבאתו של החשוד בפני שופט בתוך 24 שעות מעת מעצרו המשטרה תהיה מחויבת להסביר לבית המשפט את ההצדקה להפעלת הסמכות. יצוין כי אותה סמכות דחייה להבאה בפני שופט מתקיימת גם בהקשר לעבירות ביטחון.
טוען מעצרים
טוען מעצרים הינו נציג המשטרה במסגרת של הליך מעצר ימים. בדיונים אלו, המשטרה מיוצגת על ידי נציג מטעמה (בדרך כלל חוקר או היה בעברו חוקר) שמכונה "טוען מעצרים".
ברוב המקרים, מדובר באיש משטרה מנוסה שמבצע את תפקידו בתור טוען מעצרים באופן יום יומי ולעיתים הוא אף מייצג את המשטרה בפני אותו שופט כמדי שבוע. חוקרים אלו מכירים את השופטים שבפניהם הם מופיעים באופן קבוע והם אף מכירים את הסנגורים השונים שעובדים באופן קבוע באותו מחוז.
תפקידו המרכזי של טוען המעצרים הינו להפנות את בית המשפט להתקדמות חקירת המשטרה ולהצדקה להארכת מעצרו של החשוד במסגרת הליך מעצר ימים.
עילות מעצר ימים
עילות מעצר ימים הינן למעשה סט של נסיבות שמוגדרות בחוק כנסיבות שעלולות להצדיק הגבלת חירות. החוק קובע מספר עילות מעצר ימים שרק בהתקיימותן בית המשפט רשאי להאריך את מעצרו של החשוד.
למעשה, עילות מעצר ימים אינן עניין של מה בכך, הואיל והמשטרה צריכה לנמק את בקשתה בנימוקים של ממש. בהתאם לזאת, קציני החקירות לא ימהרו לעצור את החשוד בכל תיק ותיק והם נוטים "לשמור" את בקשות אלו למקרים מתאימים.
עילות מעצר הימים המרכזיות נוגעות לביצוע פעולות חקירה שהמשטרה "חייבת" לבצע כאשר החשוד עצור אחרת ישנו חשש שישבש את החקירה ויסכל את יכולתה של המשטרה לרדת לחקר האמת.
עילות מעצר ימים נפוצות נוגעות לצורך מהותי של היחידה החוקרת לגבות עדויות מאנשים מעורבים בעוד החשוד נמצא במעצר. במקרים אלו, המשטרה טוענת כי במידה והחשוד ישוחרר ישנו חשש שהוא יפחיד עדים או יבצע עבירה של הטרדת עד במטרה לשבש את הליכי החקירה שמתקיימים בעניינו.
פרוטוקול מעצר ימים
פרוטוקול מעצר ימים הינו מסמך שמתעד את מהלך הדיון המשפט של מעצר הימים. כאמור, ברוב הדיונים האמורים מתקיימת חקירה נגדית שבמהלכה סנגורו של החשוד מפנה לטוען המעצרים שאלות רלוונטיות בדבר התקדמות החקירה ועילות המעצר.
פרוטוקול מעצר הימים אמור לשקף את הנאמר בדיון ואת דין הדברים בין סנגורו של החשוד לבין טוען המעצרים. כמו כן, בפרוטוקול מעצר הימים מפורטת החלטת בית המשפט לעניין הארכת המעצר או השחרור.
חשוב לציין בהקשר זה כי החלטות שיפוטיות של מעצר ימים ובכלל זה גם פרוטוקול מעצר ימים אינן החלטות שבדרך כלל מפורסמות במאגרים המשפטיים. כתוצאה מכך, ברוב המקרים פרוטוקול מעצר הימים נגיש רק לטוען המעצרים ולסנגור שייצג את החשוד בדיון זה.
מה ההבדל בין מעצר ימים למעצר עד תום ההליכים
מה ההבדל בין מעצר ימים למעצר עד לתום ההליכים הינה שאלה שמופנית למשרדנו לעיתים קרובות. כאמור, במעצר ימים עילת המעצר המרכזית נוגעת לפעולות חקירה חסויות שהמשטרה מבקשת לבצע כאשר החשוד נמצא במעצר וזאת מחשש לשיבוש במקרה של שחרור.
דהיינו, הליך מעצר ימים מתקיים כאשר החקירה המשטרתית טרם הגיעה לכדי מיצוי ובשלות שמצדיקה הגשת כתב אישום. הליך זה שונה מהליך של מעצר עד תום ההליכים שמתנהל אך ורק לאחר שהוגש נגד החשוד כתב אישום והוא הופך מחשוד לנאשם.
בהליך מעצר ימים ההאשמות נגד החשוד הן בגדר חשדות בלבד כאשר בשלב זה טרם גובשו דיי ראיות על מנת לפתוח נגדו במשפט פלילי. הליך מעצר תום הליכים מתנהל לאחר הגשת כתב אישום והמשמעות הינה שהראיות שעומדות לחובתו של הנאשם הינן בעלות משקל משמעותי.