שחרור בערבות

שחרור בערבות הינו מצב שבו עצור או מעוכב בעבירה פלילית משוחרר בהחלטת שופט או בהחלטה של קצין משטרה. כפי שיפורט להלן במאמר זה, הסיטואציה האמורה של שחרור בערבות יכולה להתרחש בשלבים שונים של ההליך הפלילי.

מועד השחרור בערבות תלוי בנסיבותיו הפרטניות של אותו התיק ובעיקר בחומרת העבירה ובעוצמת הראיות שהמשטרה מחזיקה לחובתו של החשוד. ככלל, ככל שמדובר בעבירה חמורה יותר ובראיות חזקות יותר שעומדות לחובתו של החשוד, כך פוחתים הסיכויים שגורם כלשהו יורה על שחרור בערבות בשלב מעצר ימים.

חשוב להדגיש בהקשר זה כי במקרים שבהם לא ניתנת לגביו של החשוד או הנאשם החלטה לגבי שחרור בערבות אזי שמעצרו יוארך לעיתים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. במקרים מסוג זה הליכי המעצר יחלו מיד לאחר החקירה המשטרתית ויתפרסו על פני מספר הארכות מעצר עד להגשת כתב אישום, וזאת ככל שבית המשפט לא הורה על שחרור בערבות של החשוד.

מנגד, במקרה שמדובר על עבירה פלילית מדרגת חומרה נמוכה אזי שישנם לא מעט סיכויים שהחשוד ישתחרר בהחלטת קצין משטרה לאחר שתסתיים החקירה באזהרה. כלומר, במקרים אלו החשוד משתחרר בערבות בתחנת המשטרה מבלי שננקטים נגדו הליכי מעצר בבית המשפט.

הסוגייה של שחרור בערבות או המשך המעצר תלויה תמיד בנסיבות המקרה ובנסיבות העושה. דהיינו, ישנה חשיבות לחומרת העבירה והחשדות המיוחסים לאזרח אולם במקביל יש משמעות גם לנסיבותיו האישיות של האזרח ובעיקר לרישום הפלילי שלו.

כתב ערובה

כתב ערובה הוא המסמך שעליו חשוד נדרש לחתום כאשר בעת שחרור בערבות מתחנת המשטרה. כאמור, שחרור בערבות יכול להתרחש במספר שלבים שונים של ההליך הפלילי לרבות בתום החקירה המשטרתית. כתב הערובה הוא המסמך המשפטי שמחייב את החשוד לגבי התנאים שנקבעו כתנאי לשחרורו.

לאחר סיום החקירה, קצין המשטרה התורן שנמצא בתחנה באותה העת נדרש להחליט באיזה סטאטוס החשוד יהיה בהמשך החקירה. דהיינו, האם החשוד ייעצר או שמא יזכה לשחרור בערבות.

במקרה שבו קצין משטרה יחליט לשחרר חשוד הוא יתנה זאת בתנאים מסוימים שהחשוד יתחייב לעמוד בהם בטרם ישוחרר מהתחנה. אותם תנאים יפורטו בכתב הערובה עליו החשוד יצטרך לחתום כתנאי לשחרורו.

חשוב להדגיש בהקשר זה כי במקרים שבהם החשוד מסרב לחתום על כתב ערובה ישנה אפשרות גבוהה שהמשטרה תחליט לעצור אותו ולהביאו לבית המשפט לצורך דיון מעצר ימים. לכן, מומלץ לכל חשוד שהמשטרה הציעה לו להשתחרר לאחר חתימה על כתב ערובה להסכים לשחרור ולהתמודד עם המשך ההליכים לאחר השחרור בערבות.

ויודגש, מעבר למעצר הפיזי, שהוא בעצמו כרוך באי נוחות של החשוד, לסטאטוס של התיק כתיק מעצר או תיק של שחרור בערובה ישנה חשיבות גם להתנהלות החקירה ולתוצאה האפשרית שבה יסתיים התיק.

כאשר המשטרה פותחת בהליכי מעצר ומבקשת להאריך את מעצרו של החשוד בבית המשפט, היא מחויבת לקדם את החקירה במהירות הואיל והארכות המעצר נקצבות על ידי בית המשפט לפרקי זמן קצרים מוגבלים (לרוב מספר מועט של ימים). בפרק זמן שחולף בין הארכת מעצר להארכת מעצר המשטרה נדרשת לבצע פעולות חקירה רבות על מנת להוכיח לבית המשפט שהיא מקדמת את החקירה ומצדיקה את ימי המעצר שהוקצבו לה.

מנגד, כאשר התיק הינו תיק של שחרור בערבות אזי שזמן אינו דוחק ביחידה החוקרת לקדם את התיק. במקרים רבים, בתיקים אלו תיק החקירה נזנח למשך חודשים ארוכים ללא התקדמות חקירתית וללא טיפול משטרתי משמעותי. בסופו של דבר, זניחת התיק עשויה לשחק לידיו של החשוד ולהוביל לסגירת תיק החקירה.

תנאים מגבילים

כאמור, כאשר קצין משטרה מחליט על שחרור בערבות הוא בדרך כלל יתנה זאת במספר תנאים מגבילים שיחולו על החשוד. המשמעות המעשית הינה כי החשוד מתחייב לעמוד באותם תנאים מגבילים שהוטלו עליו בפרק הזמן שנקבע שהם יחולו בו.

חשוב להדגיש כי ככל שהחשוד יפר את התנאים המגבילים עליהם התחייב במספר כתב הערובה אזי שהוא למעשה מפר את השחרור בערבות ומקים עילה למעצר נגדו. ככל שמדובר בהפרה חמורה יותר של התנאים המגבילים כך גוברים הסיכויים כי המשטרה תעצור את החשוד ותפתח נגדו בהליך של מעצר ימים.

חשוב להדגיש בהקשר זה כי הפרת תנאי שחרור לאחר שאלו נקבעו והוטלו על חשוד במסגרת חקירה אחרת הינה אינדיקציה משמעותית למסוכנות. במקרים מסוג אלו, גם בית המשפט עשוי להתרשם כי עצם הפרת התנאים היא כזו שאינה מאפשרת לסמוך על החשוד פעם נוספת.

בנסיבות אלו לא יהיה זה פשוט לשכנע את השופט שדן במעצרו של החשוד להורות על שחרור ממעצר. כאמור, הסיבה המרכזית לכך נעוצה בעובדה שלכאורה החשוד כבר פגע באמון שניתן בו כאשר הפר את התנאים המגבילים.

חשוב להבהיר כי ישנם מספר סוגים שונים של תנאים מגבילים שקצין משטרה רשאי להטיל על חשוד כתנאי לשחרור בערובה. כך לדוגמא, קצין משטרה רשאי להורות לחשוד להישאר במעצר בית למשך 5 ימים. בנוסף, קצין המשטרה רשאי להטיל על חשוד גם תנאים מגבילים מסוג צו הרחקה מאדם מסוים או מקום מסוים.

חשוב להבהיר כי תנאים מגבילים אינם מוטלים רק על ידי המשטרה. ברוב המקרים שבהם בית המשפט מחליט להורות על שחרור בערבות של נאשם או חשוד (במסגרת מעצר ימים) הוא יטיל על החשוד תנאים מגבילים. ההבדל העיקרי בין שחרור בערבות שנקבע על ידי בית המשפט לבין שחרור על ידי קצין משטרה נוגע לתוקף התנאים.

התנאים המקבילים שקצין משטרה רשאי להטיל על חשוד הינם קצרי מועד. בניגוד לכך, בית המשפט רשאי להטיל את התנאים לתקופות ארוכות וממושכות שאורכן המקסימלי תלוי בסוג ההליך המדובר (מעצר עד תום ההליכים או מעצר ימים).

תשלום כתב ערובה

תשלום כתב ערובה הינו אחד מההשלכות האפשריות של הפרת התנאים שנקבעו לשחרור בערבות. כאמור, כאשר חשוד משוחרר מתחנת המשטרה הוא נדרש לחתום על כתב ערובה שכולל בתוכו מספר התחייבויות של תנאים מגבילים וביניהן לרוב תיקבע גם התחייבות כספית שתעמוד על סכום מסוים.

במסגרת זו, החשוד גם מתחייב לתשלום כתב ערובה במקרה של הפרת התנאים שקצין המשטרה קבע לשחרור בערובה. חשוב להבהיר כי ישנם כללים דומים בנוגע לשחרור בערבות שנקבע בבית המשפט אולם בתנאים מעט שונים.

בשחרור בערבות בבית המשפט בדרך כלל נדרשת גם ערבות צד ג', דהיינו, התחייבות של אדם נוסף שמקורב לעצור שמתחייב בתשלום כתב הערובה במקרה של הפרה. יתרה מכך, בשחרור בהליך משפטי גם העצור בעצמו חותם על התחייבות עצמית שלא יפר את תנאי המעצר. ההתחייבות העצמית האמורה כרוכה בסכום כספי מסוים שהחשוד ייאלץ לשלם במקרה של הפרת תנאים.     

הפרת מעצר בית

הפרת מעצר בית מהווה עבירה פלילית עצמאית מסוג הפרת הוראת חוקית. דהיינו, מעבר לעובדה שהפרת מעצר בית מגדילה את הסיכויים שהמשטרה תנקוט נגד החשוד בהליכי מעצר, עצם הפרת התנאים מהווה עבירה פלילית עצמאית ברת עונשין. העבירה של הפרת הוראה חוקית מתחלקת לשתי חלופות שונות בחומרתן ובעונש המקסימלי שקבוע לצדן.

החלופה הראשונה של הפרת הוראה חוקית מתייחסת להפרת הוראות שניתנו מפי בית משפט או לחלופין מאת פקיד או אדם אחר שמתפקד במשרה רשמית ומוסמך לאותו עניין שלגביו ניתנה ההוראה. בהקשר להפרת מעצר בית ניתן לציין כי סעיף זה מתייחס לדוגמא להפרה של תנאים שנקבעו על ידי קצין משטרה במסגרת של שחרור בערבות מהתחנה לאחר חקירת משטרה.

העונש המקסימלי שקבוע לצד החלופה הראשונה של העבירה שעניינה הפרת הוראה חוקית עומד על שנתיים מאסר מאחורי סורג ובריח. כפי שציינתי במאמרים אחרים שכתבתי בנושא ענישה בהליכים פליליים, בתי המשפט בישראל גוזרים עונשים לאחר שקילה של מספר רב של נתונים רלוונטיים שהחוק מנחה אותם להתחשב בהם.

יצוין בתמצית כי ברוב המכריע של תיקים שקשורים בהפרת הוראה חוקית שעניינה הפרת מעצר בית בתי המשפט נמנעים מלגזור על נאשמים את העונש המקסימלי שקבוע בחוק. קל וחומר שמדובר בעבירה קלה שהעונש שקבוע לצדה אינו גבוה.

החלופה השנייה של העבירה  שקשורה להפרת מעצר בית מתייחסת להפרת הוראה של בית המשפט שניתנה על מנת להגן על גופו של אדם או שלומו. ובמילים אחרות, מדובר על הפרת הוראה חוקית שנקבעה במסגרת צו הגנה או צו למניעת הטרדה מאיימת. העונש המקסימלי שקבוע לצד חלופה זו של העבירה שעניינה הפרת הוראה חוקית הינו כפול מהעונש שקבוע לצד החלופה הרגילה ועומד על 4 שנות מאסר בפועל.