מכתב יידוע לחשוד הינו מכתב שמיידע את החשוד בדבר זכויותיו על פי חוק בנוגע לקיום שימוע לפני כתב אישום. מכתב יידוע לחשוד נשלח אל האזרח מיחידת התביעה הרלוונטית לאחר שהחקירה בעניינו הסתיימה.
מכתב יידוע לחשוד מבהיר לאזרח את זכויותיו בהליכים המקדמיים שבטרם פתיחת תיק פלילי בבית משפט. הזכות המרכזית שניתנת לאזרח בשלב זה הינה האפשרות להגיש לתביעה נימוקים כתובים מדוע ראוי להימנע מהגשת כתב אישום נגדו.
כפי שיפורט להלן, נהוג כי במסגרת הליכים אלו, התביעה מאפשרת לחשוד או לבא כוחו להעתיק את חומרי החקירה שנאספו במסגרת חקירת המשטרה בעניינו. טיעונים כתובים שמוגשים לתביעה בעקבות מכתב יידוע לחשוד אמורים להתייחס לחומרי החקירה שנאספו הואיל וחומרים אלו הם שמשפיעים על החלטת התביעה האם לגנוז את התיק או שמא להעמיד לדין את האזרח.
ודוק, הליכים שקודמים להגשת כתב אישום הינם הליכים משפטיים לכל דבר ועניין. יתרה מכך, מדובר בהליכים שקשה להפריז בחשיבותם הואיל והם מהווים מעין הזדמנות אחרונה של האזרח להימנע מהגשת כתב אישום ולחסוך לעצמו מפח נפש משמעותי והתנהלות משפטית שצפויה להימשך שנים רבות.
לאור המשמעויות האמורות, מומלץ לכל אדם שהומצא לו מכתב יידוע לחשוד לפנות לעורך דין פלילי לצורך ייצוג בהליכים של שימוע. עורך דין שמתמחה במשפט הפלילי עשוי לסייע ללקוח שלו להימנע מהגשת כתב אישום באמצעות ניהול משפטי נבון של הליך השימוע.
מכתב יידוע
מכתב יידוע נשלח לאדם שהתקיימה בעניינו חקירה משטרתית בחשד כי ביצע עבירה פלילית. כפי שמרמזת כותרתו של המסמך מטרת המסמך הינה ליידע את האזרח כי קיימת אפשרות שיינקטו נגדו הליכים פליליים.
מעמדו של מקבל המכתב בשלב של קבלת מכתב יידוע לחשוד הוא בגדר "חשוד" וזאת להבדיל מנאשם.כלומר, בשלב זה טרם התקבלה בעניינו החלטה אופרטיבית בעניין ההליכים שעלולים להתקיים מולו בבית המשפט.
אדם הופך מחשוד ל-"נאשם" ברגע שמדינת ישראל באמצעות יחידה התביעה הרלוונטית (פרקליטות או יחידת התביעה המשטרתית) הגישה נגדו כתב אישום פלילי לבית המשפט.
כפי שיובהר להלן, ישנם שני סוגים של מכתבי יידוע שנשלחים על ידי התביעה. הסוג הראשון מכונה מכתב יידוע ראשון. במסמך זה מובהר לחשוד כי לאחר שהתקיימה חקירה בעניינו חומר החקירה הועבר מהמשטרה ליחידת התביעה הרלוונטית שכעת בוחנת את חומרי החקירה שנאספו בעניינו.
נהוג כי בשלב זה יחידת התביעה (פרקליטות או תביעה משטרתית) טרם בחנה את הראיות וחומרי החקירה ולכן טרם גיבשה דעה (ולו ראשונית) לגבי גורלו של התיק.
מכתב יידוע שני
מכתב יידוע שני נשלח לאזרח לאחר שהתביעה כבר גיבשה עמדה ראשונית בדבר הגשת כתב אישום נגדו. המשמעות המעשית של מכתב יידוע שני הינה כי ישנה אפשרות גבוהה למדי שהתביעה תגיש נגד האזרח כתב אישום וכעת ניתנת לו ההזדמנות להגשת טיעונים מנומקים להימנעות מפתיחה בהליכים נגדו.
יש לציין כי זכות השימוע היא זכות שמוגבלת בזמן ועל כן כאשר חשוד מקבל את מכתב יידוע שני לביתו ראוי כי יפעל במהירות והחלטיות וינקוט בצעדים שיקדמו את הגשת הבקשה וישקול לשכור ייצוג של עורך דין פלילי לצורך הליך השימוע.
על פי סעיף 60א(ד) לחוק סדר הדין הפלילי חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 המועד להגשת הבקשה הינו מוגבל ל-30 יום מרגע קבלת מכתב יידוע לחשוד.
יחד עם זאת ראוי להבהיר כי החוק מעניק סמכות לפרקליט המדינה, פרקליט מחוז, ראש יחידת התביעות או תובע אחר שהוסמך לכך, להאריך את המועד הקבוע בחוק להגשת הטיעונים. כלומר, לבעלי תפקידים מטעם התביעה קיימת סמכות חוקית לאשר את הגשת הטיעונים גם לאחר שחלפו 30 ימים מיום קבלת מכתב יידוע שני.
בפועל מדובר בפרקטיקה מקובלת ונפוצה במיוחד. מועדי שימוע מוארכים בלא מעט מקרים לאחר שעורך הדין מטעם החשוד פונה ליחידת התביעה בבקשה להאריך את המועד לאחר קבלת מכתב יידוע לחשוד.
כאמור, בקשות הדחייה האמורות נדרשות על מנת שבא כוחו של החשוד יוכל להתארגן ולהיערך לבקשה המנומקת בין היתר באמצעות צילום חומר החקירה.
סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי
סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי הוא הסעיף הרלוונטי שמסדיר את הסוגייה של מכתב יידוע לחשוד. סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי מגדיר לתביעה את חובותיה לגבי מכתב יידוע לחשוד וההליכים המקדמיים של ההליך הפלילי.
החשוד מממש את זכותו לשימוע בהתאם לחוק על ידי הגשת בקשה כתובה ומנומקת שממוענת ליחידת התביעה הרלוונטית. במסגרת הבקשה החשוד למעשה מבקש מיחידת התביעה להימנע מהגשת כתב האישום נגדו מנימוקים ראייתיים או אישיים כך שהתיק בעניינו ייסגר ולא יגיע לבית המשפט.
במקרים שבהם חומר הראיות שעומד נגד החשוד הינו מכריע וברור, החשוד יכול לנסות לשכנע את יחידת התביעה להימנע מהגשת כתב אישום נגדו בהקשר לעבירה ספציפית שהיא העבירה החמורה יותר שנחקרה.
למשל, במקרה שבו אדם נתפס עם כמות גדולה של סמים מסוג קנאביס ונחקר בחשד לביצוע עבירה של סחר בסמים, הוא יכול לנסות ולשכנע את התביעה כי הוא החזיק בקנאביס לשימושו האישי בלבד (שימוש עצמי) ולכן במידה ויוגש נגדו כתב אישום העבירה הראויה בעניינו היא החזקת סם לצריכה עצמית.
בקשה להימנע מהגשת כתב אישום לדוגמא
בקשה להגשת כתב אישום הינה בקשה שמוגשת על ידי עורך דינו של האזרח לאחר שהומצא לו מכתב יידוע לחשוד. השיקול החשוב והמהותי ביותר שהתביעה שוקלת בעת שהיא מכריעה בבקשה להימנע מהגשת כתב אישום הינו השיקול הראייתי.
במסגרת בקשה להימנע מהגשת כתב אישום מצופה מעורך דינו של החשוד להעלות טענות משפטיות לגבי חומר הראיות. מטבע הדברים, על מנת לטעון טענות ראייתיות כאלו ואחרות על עורך הדין לעיין בחומרי החקירה והעדויות שקיימות בתיק ורק אז להעלות את טיעוניו בנוגע לסיכויים להרשעה.
כאמור, בטרם הגשת בקשה להימנע מהגשת כתב אישום, נהוג כי התביעה מאפשרת עיון בחומרי החקירה ובין היתר בתמלול של החקירה באזהרה. ברוב המקרים אכן תינתן רשות להעתקת חומר החקירה לצורך השימוע אולם הדבר נתון לשיקול דעתה של התביעה שמחזיקה ושולטת על חומרי החקירה.
במסגרת שימוע שנערך לאחר מכתב יידוע לחשוד עורך דינו של החשוד יכול להציג בפני יחידת התביעה ראיות שלא נאספו על ידי המשטרה ומחזקות את טענותיו כי לא ביצע עבירה והוא חף מפשע.
לדוגמא, כאשר חשוד טוען טענת "אליבי" הוא יכול לצרף ראיות שמוכיחות שאכן היה במקום אחר. טענה כזו שמגובה בראיות בעלות אמינות ראייתית גבוהה תוביל בסבירות גבוהה להימנעות מהגשת כתב אישום וסגירת התיק.
חשוב להבהיר כי סיכויי ההצלחה של בקשה להימנע מהגשת כתב אישום תלויה במידה רבה במקצועיותו וניסיונו של עורך הדין הפלילי שמייצג את החשוד.
מדובר במיומנות שנרכשת באמצעות ניסיון מתיקים קודמים לצד הכרת החוק ופסיקותיו של בית המשפט בסוגיות ראייתיות שרלוונטיות לאותו התיק ועל כן מדובר בהליך שראוי וכדאי להגיע אליו כאשר החשוד מיוצג על ידי עורך דין פלילי.
סיכוי סביר להרשעה
סיכוי סביר להרשעה הינו המבחן המשפטי הקובע בהליכים שמתנהלים בעקבות מכתב יידוע לחשוד. משמעות המונח סיכוי סביר להרשעה היא שתובע שעבר על התיק סבור שמחומר החקירה עולה שביכולתן של הראיות שקיימות נגד החשוד להוביל בתום ההליך הפלילי בבית המשפט להרשעתו "מעל ספק סביר".
לאור זאת תפקידו של עורך דין פלילי שמייצג את החשוד במסגרת השימוע הוא לשכנע את התביעה כי הראיות שעומדות נגד החשוד בשלב זה אינן מספיקות להעמדתו לדין, וככל שיוגש נגדו כתב אישום הסיכויים כי יזוכה גוברים על הסיכויים כי יורשע בביצוע העבירה.
במסגרת המבחן של סיכוי סביר להרשעה התביעה שוקלת את כלל הראיות שנאספו על ידי היחידה החוקרת ומנסה להעריך את משקלן ואמינותן במקרה שבו התיק יגיע למשפט פלילי של ממש. כלומר, בשאלת סיכוי סביר להרשעה התביעה שמה את נעליה בנעליו של בית המשפט ומנסה להעריך את קביעותיו בטרם פתיחת ההליך המשפטי.
השיקול הראייתי ומבחן הסיכוי סביר להרשעה הוא אומנם שיקול מכריע וחשוב אך איננו השיקול היחיד. גם במקרה שבו התביעה סבורה שקיימות מספיק ראיות על מנת להעמיד את החשוד לדין החוק מעניק לה סמכות לסגור את התיק הואיל ונסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין.
המבחן הקובע בעניין זה הוא כי האינטרס הציבורי שלא להעמיד לדין את החשוד באותה עבירה גובר על האינטרס ההפוך פתיחה בהליכים. באופן כללי ניתן לומר כי ככל שמדובר בעבירה שבמידת חומרה נמוכה כך יותר כך קיימת אפשרות כי התיק ייסגר על אף קיומו של בסיס ראייתי ועמידה במבחן של סיכוי סביר להרשעה.
כמו כן על התובע לשקול את מידת הפגיעה של נפגע העבירה (ככל שיש נפגע בעבירה הספציפית) ואת עמדתו ומידת סלחנותו כלפי החשוד.
ייצוג בשימוע
ייצוג בשימוע הינו דבר שקשה להפריז בחשיבותו. כאמור, מכתב יידוע לחשוד מתייחס לבקשה מנומקת כלומר מדובר בבקשה כתובה שמפרטת את טיעוניי החשוד ומוגשת ליחידת התביעה. מומלץ לכל אזרח שנקלע באל כורחו להליכים אלו לדאוג לייצוג בשימוע.
כאמור, הליכים אלו מתקיימים ברוב המקרים בכתב. אולם, החוק מתיר ליחידת התביעה בהתאם לשיקול דעתה לאשר לחשוד או לעורך דינו להציג את טיעוניו בעל פה.
הפרקטיקה הנוהגת בשנים האחרונות הינה שמדובר בשימוע שמבוסס על טיעונים כתובים שהחשוד או עורך הדין שמייצג אותו שולח ליחידת התביעה הרלוונטית ולאחר עיון בבקשתו תימסר לו הודעה כתובה שמפרטת את ההחלטה שהתקבל.
ישנם מקרים מסוימים בהם יחידת התביעה תסכים לערוך פגישה עם עורך דינו של החשוד ולדון בטענותיו בעניין הימנעות מהגשת כתב אישום וייערך מעין "שימוע בעל פה".
בכל מקרה הגעתו של החשוד בעצמו לפגישה עם יחידת התביעה איננה פרקטיקה מקובלת ולרוב הפגישה תיערך בנוכחות תובע ועורך דינו בלבד. כך שאין תחליף לייצוג בשימוע על ידי עורך דין.
יודגש בהקשר זה כי להבדיל מהליך של מכתב יידוע לחשוד, בהליך של "הסדר מותנה" פגישה עם יחידת התביעות תמיד תיערך בנוכחות החשוד.
