עבירת החטיפה היא עבירת אלימות חמורה שעניינה שלילת חירותו של אדם אחר והעברתו ממקום הימצאו למקום אחר בניגוד לרצונו. יובהר כבר עתה כי חוק העונשין הישראלי כולל מספר עבירות שונות שעוסקות במעשה חטיפה כאשר השונות ביניהן מתבטאת במניע מאחורי החטיפה, בחומרת העבירה והעונשים השונים הקבועים לצד כל עבירה.
עבירות החטיפה נחשבות לעבירות פליליות חמורות במיוחד שרשויות התביעה ובתי המשפט נוהגים במורשעים בהן בחומרה רבה וביד קשה. על כן, ברוב המכריע של המקרים, המורשעים בעבירות החטיפה צפויים לעונשי מאסר חמורים וממושכים.
מאמר זה נכתב על מנת לספק מעט מידע משפטי בסיסי בנושא עבירות החטיפה, יסודות העבירה והעונשים שקבועים לצדה.
עבירת חטיפה
סעיף 369 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 מגדיר את החטיפה הרגילה באופן הבא:
"הכופה אדם בכוח או באיומים או מפתהו באמצעי תרמית ללכת מן המקום שהוא נמצא בו, הרי זו חטיפה, ודינו – מאסר עשר שנים".
כפי שניתן לקרוא, מבחינת היסוד העובדתי של עבירת החטיפה עסקינן בעבירה שמתגבשת על ידי העברתו של קורבן העבירה ממקום למקום באמצעות הפעלת כוח, איומים או תרמית.
ובמילים אחרות, בניגוד למה שנהוג לחשוב, אין הכרח כי עבירת החטיפה תתבצע באמצעות הפעלת כוח במובנה הלשוני והרגיל. דהיינו, בעבירת החטיפה הפעולה של פיתוי נפגע העבירה יכולה להתבצע על ידי אמצעים שאינם כוללים אלימות פיזית של ממש כגון תקיפה.
ובמילים אחרות, גם חטיפה באמצעות פיתוי הקורבן לעזוב את מקומו באמצעות תרמית או הטעיה כלשהי עלולה להוביל לבסוף להרשעה בעבירה זו. קראו עוד על עבירות אלימות במאמר שכתבתי אודות עבירת התקיפה.
עבירת החטיפה באמצעות איומים
כפי שהובהר קודם לכן, עבירת החטיפה כוללת גם חלופה של חטיפה שמתבצעת באמצעות איומים שמושמעים כלפי הנחטף. כלומר, על פי חוק העונשין, ייתכנו מקרים שבהם באותו אירוע הנאשם ביצע מספר עבירות פליליות שונות לצד עבירת החטיפה כגון עבירת האיומים. במקרה מסוג זה כתב האישום שיוגש נגד הנאשם צפוי לכלול מספר עבירות פליליות שונות לצד עבירת החטיפה כגון עבירת איומים ואולי אף תקיפה. קראו עוד בנושא זה במאמר שכתבתי על כתב אישום.
חשוב להבהיר בנוגע לעבירת האיומים כי מדובר בעבירה פלילית שיכולה להתממש במגוון ביטויים מאיימים שונים בין אם מדובר באיומים בכתב (מקרים מובהקים), איומים שמושמעים באופן מילולי פנים אל פנים ואפילו בהתנהגות או הבעות פנים מאיימות.
המשמעות המשפטית הינה שבנסיבות מסוימות גם איומים מרומזים או אפילו תנועות מאיימות, יכולים להיתפס על ידי הפרקליטות כאמצעי ששימש את החוטף על מנת לבצע את עבירת החטיפה ולהטיל אימה על קורבן העבירה.
מטבע הדברים, קיימת שונות ראייתית בהתאם לאופן שבו האיום נמסר. כלומר, תיק פלילי שעוסק באיום שנמסר בכתב (למשל הודעה לטלפון הסלולארי) אינה זהה לתיק פלילי שבמסגרתו המאוים טוען כי אוים באמצעות פרצופים מאיימים. כפי שניתן לשער, בתיק שבו האיום שהושמע היה מרומז בלבד (הבעות פנים או משפטים עמומים) התביעה תתקשה להוכיח את ביצוע העבירה ולהרשיע את הנאשם בעבירה זו.
ראוי לציין כי בעידן הנוכחי של הטלפונים החכמים ישנם לא מעט תיקים פליליים של איומים שהראיות שנכללות בהם מתבססות כולן על הודעות טקסט שהמאיים שלח למאוים. כפי שניתן להבין, מדובר בתיקים שהראיות בהן הן מוצקות למדי ואם לכתוב זאת בעדינות אז מדובר בתיקים שהתביעה המשטרתית אינה נדרשת להתאמץ יתר על המידה על מנת להוביל להרשעת הנאשם. יתרה מכך, תיקים מהסוג שתואר לעיל נפוצים במיוחד בסכסוכים משפחתיים בין בני זוג או בני זוג לשעבר ובעבירות אלימות במשפחה.
שלילת חירות בעבירת החטיפה
ודוק, באחד מפסקי הדין שעסקו בעבירת החטיפה, בית המשפט העליון קבע כי מלבד העברת קורבן העבירה ממקום למקום, לצורך הרשעת הנאשם, נדרש בנוסף כי מבצע העבירה שלל את חירותו של הקורבן במהלך החטיפה או בסופה. על פי בית המשפט העליון, שלילת החירות האמורה יכולה להתבטא באמצעות תפיסה, עיכוב או כליאה של הקורבן והכל כחלק מאירוע החטיפה או בסופו.
הלכה למעשה, בית המשפט העליון ביצע פרשנות לעבירת החטיפה באופן שחורג מהמשמעות הלשונית הרגילה של סעיף החוק כפי שהוא מוגדר בחוק העונשין. מהפן המעשי, בית המשפט העליון קבע כי פרשנות זו והוספת רכיב שלילת החירות כעניין מחייב נדרשת הואיל ולא כל מעשה של פיתוי אדם באמתלת שווא ללכת ממקום הימצאו מצדיק הרשעה בעבירה חמורה כגון חטיפה.
כפי שניתן להבין, פרשנות זו של בית המשפט העליון הינה פרשנות מקלה לטובתם של נאשמים בעבירה זו. דהיינו, לצורך הרשעתם התביעה חייבת להוכיח כי מלבד העברה ממקום למקום העבירה כללה גם מרכיב של שלילת חירות.
כהמחשה לעניין זה בית המשפט העליון נתן כדוגמא מקרה שבו איש העורך לאשתו מסיבת הפתעה ומניע אותה באמתלת שווא ללכת ממקום הימצאה למקום האירוע. לכאורה, על פי המשמעות הלשונית הפשוטה של חוק העונשין אותו אדם עלול להיות מורשע בחטיפה ככל שתוגש נגדו תלונה ותיפתח אודות המקרה חקירה משטרתית. בהקשר הספציפי הזה, בית המשפט העליון ציין כי הרשעה במצב זה דברים זה הינה תוצאה אבסורדית.
דוגמא זו סייעה לבית המשפט העליון להמחיש את הצורך כי לצורך הרשעה בעבירת הפלילית החמרה של עבירת החטיפה נדרש כי תתקיים גם שלילת חירות של הקורבן.
חשוב לציין כי פרשנות מקלה לעניין ביצוע עבירות פליליות הינה מאורע יחסית נדיר בבית המשפט העליון הישראלי. לדעת כותב המאמר, בשנים האחרונות הפרשנויות שבית המשפט העליון קובע בערעורים פליליים לרוב מרחיבות את גבולות ביצוע העבירה ומחמירות עם הנאשמים ולאו דווקא מקלות עמם.
היסוד הנפשי של עבירת החטיפה הרגילה
בהקשר ליסוד הנפשי של העבירה חשוב לציין שבעבירת החטיפה הרגילה אין חשיבות להלך רוחו של הנאשם בעת המעשה ואין צורך להוכיח כוונה מיוחדת של מבצע העבירה.
במילים אחרות, בעבירת החטיפה אין חשיבות למניע מאחורי החטיפה והדגש אינו על מטרת החטיפה אלא על עצם שלילת חופש התנועה של החטוף (קורבן העבירה). יתרה מכך, באחד מפסקי הדין שעסקו בעבירה זו, בית המשפט העליון ציין כי ייתכנו גם מקרים שבהם מבחינת נקודת מבטו של החוטף, כלומר, מבחינתו של החוטף החטיפה בוצעה על מנת להיטיב עם החטוף ולא להרע לו. בית המשפט העליון ציין בהקשר זה כי גם במקרים מסוג זה ניתן להרשיע את הנאשם בעבירת החטיפה, כאמור על אף שמנקודת מבטו החטיפה לא בוצעה מתוך כוונת זדון כלשהי.
מה העונש בגין עבירת החטיפה הרגילה
סעיף 369 לחוק העונשין קובע כי העונש המקסימלי שיוטל על אדם שהורשע בעבירת החטיפה הרגילה הינו 10 שנות מאסר. חשוב להדגיש כי עבירת החטיפה נחשבת לעבירה חמורה במיוחד שבתי המשפט נוהגים לרוב להטיל בגינה עונשי מאסר לא מבוטלים.
כפי שציינתי במאמרים אחרים, עונשי המקסימום שקבועים בחוק העונשין לצד סעיפי העבירה אינם עונשי חובה ובתי המשפט אינם מחויבים לגזור אותם בכל תיק ותיק. העונש הסופי שייגזר על הנאשם יתבסס על מספר גורמים שקשורים בעבירה הספציפית שביצע לצד התחשבות בנתוניו האישיים.
בעבירת החטיפה שיקולים רלוונטיים לעונש יהיו אופן החטיפה, האמצעים שבהם בוצעה, מידת האלימות שננקטה במהלכה, משך החטיפה וקיומן או העדרן של עבירות נלוות לחטיפה למשל איומים או תקיפה.
לצד נסיבות העבירה הספציפית שבוצעה, בית המשפט ישקול גם את נתוניו האישיים של הנאשם וביניהם לקיחת האחריות על מעשיו, גילו, מצבו הרפואי, עברו הפלילי, הליך שיקומי שעבר (או לא עבר) ונתונים אישיים נוספים. קראו עוד על שיקולי ענישה במאמר שכתבתי בנושא ענישה בהליכים פליליים.
חטיפה לשם כליאה
סעיף 371 לחוק העונשין מגדיר עבירת חטיפה נוספת שנחשבת לעבירה פלילית חמורה יותר מעבירת החטיפה הרגילה. מדובר על חטיפה שנעשית לשם כליאת החטוף:
"החוטף אדם בכוונה שייכלא שלא כחוק, דינו – מאסר עשרים שנים".
השוני בין עבירה זו לעבירת החטיפה הרגילה נעוץ בכוונתו המיוחדת של החוטף לכלוא שלא כדין את החטוף. מעבר ליסודות העבירה של החטיפה הרגילה שדורשים את העברתו של החטוף ממקום למקום תוך שלילת חירותו, עבירה זו דורשת יסוד נפשי של כוונה מיוחדת לכלוא את החטוף בכליאת שווא.
מה העונש בגין חטיפה לשם כליאה?
כאמור, עונשה המקסימלי של עבירת החטיפה הרגילה עומד על 10 שנות מאסר. מנגד, כאשר מדובר בחטיפה לשם כליאה העונש המקסימאלי שניתן להטיל על הנאשם הינו כפול ועומד על 20 שנות מאסר.
כפי שצוין קודם לכן לגבי עבירת החטיפה הרגילה, בדומה לכל עבירה פלילית אחרת, עונשו הסופו של הנאשם ייקבע בהתחשב בנסיבות העבירה הספציפית שבוצעה לצד נסיבותיו האישיות של מבצע העבירה.
חטיפה לשם רצח או סחיטה
סעיף 372 לחוק העונשין מגדיר עבירה ספציפית של חטיפה שמבוצעת לשם רצח או סחיטה:
"החוטף אדם כדי לרצחו או כדי להעמידו בסכנת רצח, או חוטף אדם כדי לסחוט או לאיים, דינו – מאסר עשרים שנים".
בדומה לחטיפה לשם כליאה מדובר בחטיפה שדורשת יסוד נפשי מיוחד של כוונה לרצוח את החטוף או לסחוט אותו. קראו עוד בנושא זה במאמר שכתבתי על עבירת הסחיטה באיומים.
יתרה מכך, החוק קובע כי יסודות העבירה מתבצעים גם כאשר החטיפה מתבצעת על מנת להעמיד את החטוף בסכנת רצח ולאו דווקא על מנת לרצוח אותו הלכה למעשה.
מה העונש בגין חטיפה לשם רצח או סחיטה?
לצד עבירת החטיפה לשם רצח או סחיטה קבוע עונש מקסימלי העומד על 20 שנות מאסר. מדובר בעבירה חמורה במיוחד שהעונש הקבוע לצידה הוא כפול מהעונש שקבוע לצדה של עבירת החטיפה הרגילה. כפי שחדי העין יבחינו מדובר בעבירה שהעונש המקסימלי שלה זהה לעונש שקבוע לצד עבירת הסחיטה לשם כליאה.
מדוע חשוב להיעזר בעורך דין פלילי בעבירות חטיפה?
עבירות החטיפה נחשבות לעבירות חמורות במיוחד שהמורשעים בהן צפויים לעונשים לעונשי מאסר כבדים וממושכים. לאור עונשי המאסר הכבדים שקבועים לצד עבירות החטיפה קיימת חשיבות לייצוג על ידי עורך דין פלילי מתחילתו של ההליך ורצוי עוד משלב החקירה הראשונית שבטרם הגשת כתב האישום.
בתיקים שבהם המסד הראייתי שעומד לחובתו של הינו רעוע עורך דינו של הנאשם יוכל לכפור בשמו באשמה ולנהל את ההליך הפלילי עד תומו במטרה לשכנע את בית המשפט לזכותו מהעבירות המיוחסות לו.
בתיקים אחרים, שבהם הראיות שעומדות לחובתו של הנאשם הינן בעלות משקל משמעותי, עורך דינו יפעל על מנת להגיע להסדר טיעון מקל שכולל את שינוי סעיפי העבירה לעבירות קלות יותר כך שהענישה תופחת בהתאם.
חשוב לציין שגם לייעוץ על ידי עורך דין בשלב חקירת המשטרה קיימת חשיבות משמעותית שיכולה לעשות את הבדל בין סגירת התיק לבין הגשת כתב אישום.
מחפש עורך דין פלילי בקריות? מחפש עורך דין פלילי בצפון? זקוק לייעוץ לפני חקירה? מוזמן להתקשר לעו"ד אביב מזרחי 0504-399-440.
הערה:
מאמר זה מאגד מידע כללי וראשוני ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי. אין להסתמך על הכתוב מבלי להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
על כותב המאמר:
כותב המאמר הינו עורך דין אביב מזרחי בעל משרד עצמאי שעוסק בתחום הפלילי על כל רבדיו. המשרד מייצג חשודים ונאשמים בתיקים פליליים, הליכים משמעתיים ותיקי תעבורה. בין היתר המשרד מייצג נאשמים וחשודים בעבירות סמים, נהיגה בפסילה, נהיגה בשכרות, עבירות כלכליות, עבירות אלימות, עבירות מרמה, עבירות אלימות במשפחה, עבירות צבאיות, עבירות תעבורה, עבירות מין, הליכי מעצר, הליך הסדר מותנה, ייעוץ לפני חקירה, צווי הרחקה, צווי הגנה, ערעורים, ועדות שחרורים, בקשות לשינוי עילת סגירה ומחיקת רישום פלילי.
