מעצר עד תום ההליכים הינו הליך משפטי שבמסגרתו המדינה מבקשת מבית המשפט שיאריך את מעצרו של הנאשם עד לתום משפטו. יובהר כבר עתה כי הליך של מעצר עד תום ההליכים הינו הליך משפטי רציני שנלוות אליו השלכות רבות שחורגות מאי הנוחות הזמני שנגרם לנאשם כתוצאה מהמשך מעצרו.
מוטב לכל אזרח שהוגש נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים לדאוג לייצוג משפטי איכותי על ידי עורך דין פלילי שבקיא ומנוסה בהליכים אלו. שחרור לחלופת מעצר בתחילת המשפט הפלילי יכול לשנות את תוצאת התיק הפלילי כולו וגם להשפיע על התוצאה הסופית של התיק ועל העונש שייגזר על הנאשם במידה ויורשע במיוחס לו.
עוד יצוין כי לכאורה הליך של מעצר עד תום ההליכים אמור להתקיים בתיקים משפטיים שנוגעים לעבירות פליליות חמורות במיוחד. למרבה הצער, במציאות המשפטית העכשווית של מדינת ישראל, לעיתים קרובות מוסדות התביעה עושות שימוש בהליך זה גם בהקשר לעבירות פליליות שנחשבות לעבירות קלות בחומרתן.
לשם המחשה יצוין כי בשנים האחרונות מתרבים התיקים שבהם המדינה מבקש מבית המשפט שיורה על מעצר עד תום ההליכים בנוגע לנאשם שהוגש נגדו כתב אישום בעבירת איומים. יתרה מכך, על אף שמדובר בעבירה שעניינה ביטויים מילוליים ולא אלימות פיזית, בלא מעט מקרים בתי המשפט אף נעתרים לבקשת התביעה ומורים על מעצר עד תום ההליכים בעבירות אלו.
עילות מעצר
עילות מעצר הינו מונח משפטי שמתייחס לסיבה שבגינה המדינה מבקשת מבית המשפט להאריך את מעצרו של האזרח. כידוע, ישנם הליכי מעצר שמתקיימים בשלבים שונים של ההליך הפלילי ועילות המעצר משתנות גם בהתאם לשלב של ההליך הפלילי ולסוג המעצר המדובר.
בהליך מעצר ימים, עילות המעצר העיקריות נוגעות להשלמת החקירה ולחשש כי החשוד ישבש את החקירה במידה וישוחרר ממעצר. חשוב להדגיש כי מדובר בהליך שמתקיים בטרם הגשת כתב אישום ובטרם שהחקירה המשטרתית הסתיימה.
במובן זה הליך מעצר הימים שונה מהליך של מעצר עד לתום ההליכים שמתקיים רק לאחר הגשת כתב אישום ולאחר שחקירת המשטרה כבר הסתיימה. עילות המעצר בין ההליכים הינה שונה. בעוד, עילות המעצר של מעצר הימים מתמקדות בעיקר בהבטחת אפקטיביות החקירה, העילות בעניין תום ההליכים מתמקדות במסוכנות הנאשם, בחשש להימלטותו מן הדין וביכולתו לשבש את המשפט.
ראיות לכאורה
ראיות לכאורה הינו מונח משפטי שמתייחס לתנאי מקדמי שנדרש על מנת שבית המשפט יורה על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים. על התביעה מוטל הנטל להוכיח לבית המשפט כי קיימות "ראיות לכאורה" להוכחת העבירות שמיוחסות לנאשם בכתב האישום.
"ראיות לכאורה" הינו מושג משפטי רחב שמשמעותו כי בכוחו של החומר הראייתי שקיים בידי התביעה להוביל להרשעתו של הנאשם בסופו של ההליך הפלילי. ובמילים האחרות, שלחומר הראייתי יש פוטנציאל להוביל להרשעתו של הנאשם לאחר שהוא יעמוד בכל שלבי המשפט הפלילי כמו הגשת ראיות, חקירת עדים וסיכומים.
ראוי לציין כי בפרקטיקה המשפטית מדובר במשוכה מאוד נמוכה שעל התביעה לעמוד בה ודי בכך שהראיות ייקשרו את הנאשם למעשה המיוחס לו בצורה חלקית על מנת שבית המשפט ייקבע כי מתקיימות ראיות לכאורה.
במקרים מעטים בלבד בתי המשפט קובעים כי התשתית הראייתית שמציגה התביעה היא כה חלשה עד שלא מתקיימות ראיות לכאורה. יחד עם זאת, במקרים מסוימים בתי המשפט יכולים לקבוע כי מתקיימות ראיות לכאורה אך עוצמתן אינה ברמה גבוהה.
קביעה כזו של בית המשפט יכולה במקרים מתאימים להשליך על תנאי המעצר ולהוביל לשחרורו של החשוד לחלופת מעצר (מעצר בית).
עילות מעצר עד תום ההליכים
עילות מעצר עד תום ההליכים הינן למעשה סיבות שקבועות בחוק שבכוחן להצדיק את החלטת בית המשפט להאריך את מעצר האזרח עד לתום ההליכים נגדו. במידה ובית המשפט ייקבע כי מתקיימות ראיות לכאורה עליו לבחון האם מתקיימת עילות מעצר עד תום ההליכים.
סעיף 21 לחוק מונה מספר עילות מעצר עד תום ההליכים שביכולתן להצדיק את מעצר מסוג זה ואת התוצאה שהנאשם ינהל את משפטו כאשר הוא כלוא מאחורי סורג ובריח.
הסיבה הראשונה שמצוינת במסגרת עילות למעצר עד תום ההליכים הינה החשש להימלטות או שיבוש הליכי משפט או השפעה פסולה על עדים או פגיעה בראיות. עילות אלו מכונות גם עילות השיבוש או עילות ההימלטות.
עילה נוספת מתייחס למצב שבו קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, ביטחון הציבור או בטחון המדינה. עילה זו נקראת גם "עילת המסוכנות".
עילה זו הינה רלוונטית כאשר מיוחסת לנאשם עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם (עבירות חמורות), עבירת ביטחון, עבירת סמים למעט החזקה סם לצריכה עצמית, עבירה שנעשתה באלימות חמורה או תוך שימוש בנשק חם או קר או עבירת אלימות במשפחה.
יש לציין כי עילות מעצר עד תום ההליכים מגדירות את סמכותו של בית המשפט אף בהתקיימותן הן אינן מחייבות כי הנאשם ייעצר עד תום ההליכים, שכן כל מקרה נבחן לגופו.
כאשר בית המשפט שוקל לשחרר את החשוד לחלופת מעצר נשקלים מספר גורמים רלוונטיים כגון עברו הפלילי, חומרת המעשים המיוחסים לו, קיומה של חלופת מעצר ראויה ומפקחים ראויים (בני משפחה שמסכימים לפקח על הנאשם במעצר בית), חוות דעת מטעם שירות המבחן, גילו ומצבו המשפחתי.
השפעתם של הגורמים האמורים משתנה ממקרה למקרה ומאדם לאדם בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של המקרה. אולם חשוב לציין כי גם במקרים חמורים נאשם יכול להשתחרר לחלופת מעצר ולנהל את משפטו כאשר הוא שוהה במעצר בית.
מעצר עד תום ההליכים כמה זמן
הינה שאלה שמופנית אלינו פעמים רבות. כפי ששמו של ההליך מרמז, מדובר למעצר שמתמשך עד לסופו של המשפט הפלילי.
לאחר שחולפים תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום התביעה צריכה לפנות בבקשה לבית המשפט העליון על מנת שיאריך את מעצרו של הנאשם פעם נוספת לתקופה של 90 ימים נוספים.בסיומם של 90 ימי מעצר נוספים על התביעה לפנות לבית המשפט העליון בבקשה נוספת להאריך את מעצרו של הנאשם ב-90 ימים נוספים.
כך התביעה יכולה לפנות בבקשות נוספות ובסמכותו של בית המשפט העליון להאריך את המעצר מפעם לפעם ב-90 ימי מעצר נוספים. מטבע הדברים במידה וההליך הפלילי מסתיים בזיכוי של הנאשם או בהפסקת ההליכים המתנהלים נגדו המעצר יפקע והנאשם ישוחרר.
בקשת מעצר עד תום ההליכים
בקשת מעצר עד תום ההליכים מוגשת לבית המשפט במקרים חמורים ובמקביל להגשת כתב האישום. בקשת מעצר עד תום ההליכים אמורה לפרט את העבירות שהתביעה מייחסת לנאשם וכן את עילות המעצר הרלוונטיות.
כלומר, בבקשה זו התביעה נדרשת להבהיר לבית המשפט שהיא מבקשת להאריך את המעצר מפאת מסוכנותו של הנאשם וכן לפרט את נימוקיה לכך.
סעיף החוק הרלוונטי שעוסק בבקשת מעצר עד תום ההליכים 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). בסעיף זה מפורטות עילות המעצר וכן סמכות השופט להורות על מעצר או שחרור של עצור בהליך מסוג זה.
עיון חוזר פלילי
עיון חוזר פלילי הינו הליך משפטי ייחודי שבמסגרתו אחד הצדדים מבקש מבית המשפט לשקול שנית החלטה קודמת בדבר מעצרו של הנאשם או תנאי שחרורו. על מנת שבית המשפט ישקול חוזר פלילי, הצד שמבקש את שינוי ההחלטה להגיש "בקשה לעיון חוזר".
במסגרת עיון חוזר פלילי, הנאשם יכול באמצעות עורך דינו לפנות בבקשה חדשה לבית המשפט שהורה על מעצרו ולבקש את שחרורו. מנגד, כאשר מדובר בנאשם ששוחרר לחלופת מעצר, המדינה יכולה לבקש לקיים דיון עיון חוזר פלילי ולדרוש את החזרתו של הנאשם אל מאחורי סורג ובריח.
העילות להגשת בקשה לעיון חוזר פלילי הן "חלוף זמן" מעת ההחלטה האחרונה או קיומן של שינוי נסיבות מעת ההחלטה האחרונה. בקשות לעיון חוזר רלוונטיות גם למקרים בהם בית המשפט קבע כי הנאשם ייעצר עד לתום ההליכים במסגרת של מעצר בית מלא.
כלומר, לאחר זמן מה של שהייה במעצר בית, הנאשם רשאי לפנות בבקשה לעיון חוזר פלילי ולבקש לאפשר לו לצאת ולעבוד במקביל לקיומו של ההליך הפלילי המתנהל נגדו.
עיכוב ביצוע פלילי
עיכוב ביצוע פלילי הינו פרקטיקה נפוצה בהליכי מעצר ובעיקר כאשר בית המשפט מורה על שחרורו של העצור למעצר בית או חלופה אחרת. המשמעות של עיכוב ביצוע פלילי הינה שהמדינה מבקשת מבית המשפט לעכב את שחרורו של הנאשם למשך 48 שעות הואיל ובכוונתה להגיש ערר על החלטת השחרור.
כלומר, המדינה מבקשת להגיש ערר על שחרור העצור לערכאה גבוהה יותר ודורשת שעד לבירור הערעור והחלטה סופית של הערכאה הגבוהה יותר הנאשם יוותר במעצר. חשוב לציין כי הסמכות של בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פלילי של השחרור מעוגן בסעיף 55 לחוק המעצרים.
יתרה מכך, על פי הפסיקה שהתפתחה בבית המשפט העליון, כאשר המדינה מבקשת עיכוב ביצוע פלילי בית המשפט אמור להיעתר לבקשה למעט בנסיבות חריגות במיוחד. הרציונל מאחורי ההלכה הינו כי שחרור של הנאשם בטרם ההכרעה בערעור מסכל את מטרות המעצר ומרוקן מתוכן את הערר.
לעיתים, המדינה מבקשת מבית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פלילי אולם לבסוף מחליטה שלא להגיש ערר. לכן, הפרקטיקה המקובלת בנושא הינה שבית המשפט נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע למשך 48 שעות אולם מורה לה להודיע בשעות הקרובות האם אכן בכוונה לערער.
ברוב המקרים, ההחלטה השיפוטית תכלול גם הבהרה שככל שהמדינה לא תודיע כי בכוונתה לערער בתוך הזמן שהוקצב לה אזי שעיכוב הביצוע יפקע והנאשם ישוחרר.
ערר מעצר עד תום ההליכים
ערר מעצר עד תום ההליכים הינו למעשה ערעור לערכאה גבוהה יותר בנוגע לסוגיית המעצר או השחרור. בערר מעצר עד תום ההליכים, הצד שרואה עצמו מקופח מהחלטה הקודמת רשאי לשטוח את טענותיו בפני ערכאה משפטית גבוהה יותר בתקווה לשכנע את בית המשפט לשנות את החלטת הערכאה הקודמת.
כך לדוגמא, אם בית המשפט השלום החליט כי הנאשם יוותר במעצר, הנאשם באמצעות סנגורו רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי ערר מעצר עד תום ההליכים במטרה שבית המשפט יורה על שחרורו.
חשוב לציין שבהליכים אלו, על הצד שמערער להראות לערכאה הגבוהה יותר כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט בערכאה הקודמת וכן כי טעות זו מצדיקה התערבות.
