חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

עבירת איומים

עבירת האיומים
תוכן עניינים

סעיף 192 לחוק העונשין מגדיר את עבירת איומים באופן הבא:

"המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו- מאסר שלוש שנים".

מלשון החוק ניתן ללמוד כי מגוון רחב של ביטויים מאיימים יכולים להיתפס כעבירה פלילית של איומים החל מאיומים חמורים לפגיעה בגופו של אדם ועד פגיעה בשמו הטוב שאינה פגיעה פיזית. יש לציין כי בתי המשפט מפרשים את העבירה האמורה בכך שאיום אינו חייב להיות מילולי, אלא שהעבירה יכולה להתגבש גם לאחר שהועברו סימנים מאיימים, תנועות ידיים וביטויים אחרים שאינם מילוליים.

כמו כן איום יכול להתגבש על ידי ביטוי ברשת החברתית, מסרון sms או הודעת "ווצאפ" כלומר שהעבירה הפלילית אינה מתייחסת רק לאיומים שהועברו במפגש פנים אל פנים. יתרה מכך, החוק אינו מחייב שהמאיים והמאוים הכירו בטרם האיום או שהם מודעים לזהותו המלאה של השני.

כיצד בתי המשפט מבחינים בין איום ברף הפלילי לבין ביטויים שאינם מהווים איום?

עבירת האיומים הינה עבירה התנהגותית. המשמעות המשפטית לסיווג העבירה הינה שבית המשפט אמור לבחון את ההתנהגות מבלי להתייחס לתוצאות ההתנהגות. בהקשר לעבירת האיומים המשמעות היא שעל התביעה לא מוטל נטל להוכיח כי האדם שהאיום הופנה כלפיו אכן התמלא בפחד ואימה בעקבות הביטויים המאיימים שהושמעו כלפיו. כלומר, לצורך הרשעה בעבירת האיומים די בכך שהתביעה תצליח להוכיח שהאיומים אכן נאמרו מפי הנאשם (המאיים).

באשר לטיבם של הביטויים המאיימים, בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי יש לבחון את התקיימותו של האיום לפי אמת מידה אובייקטיבית, היינו, האם יש בדברים שנאמרו כדי להטיל אימה בלבו של אדם רגיל מן היישוב אילו הוא היה עומד בנעליו של האדם שכלפיו הופנה האיום (ראו בעניין זה את פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 3779/99 חמדני נ' מדינת ישראל).

ובמילים אחרות, על בית המשפט לבחון את האיום ולבדוק האם אדם אחר "ישראלי טיפוסי" בנעליו של המאוים היה מתמלא אימה נוכח הדברים שנאמרו לו על ידי המאיים. באותו הקשר, נכתב בפסק דין אחר שעסק בסוגיה זו כי לא רגישותו או אטימותו של מי שהדברים היו מכוונים כלפיו, הם שקובעים אם יש בדברים משום איום ואם לאו. המדד הקובע הוא הערכתו של האדם הסביר, כפי שהיא באה לידי ביטוח על רקע מכלול נסיבותיו של המקרה (ראו בעניין זה את פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל).

היסוד הנפשי בעבירת האיומים

לעבירת איומים יסוד נפשי מסוג כוונה מיוחדת. המשמעות המשפטית הינה שאין די בכך שהיסוד העובדתי התקיים, דהיינו שנאמרו מפי הנאשם ביטויים מאיימים, אלא שעל התביעה להוכיח כי אותם הדברים נאמרו מתוך כוונה של הנאשם להטיל אימה ומורא על המאוים או להקניטו.

על מנת להמחיש את הסוגייה של עבירת האיומים והיסוד הנפשי יובא להלן מקרה מעניין שנדון בבית משפט השלום בקריות בת"פ 48521-10-17 מדינת ישראל נ' מרדכי חנן. באותו מקרה, בית המשפט זיכה נאשם מעבירת האיומים לאחר שקבע כי הנאשם לא התכוון להטיל אימה על המתלוננת, וזאת על אף שנקבע כי מבחינה עובדתית ביטויים מאיימים אכן נאמרו על ידי הנאשם.  

כלומר, מבחינה עובדתית, הדברים אכן היו מאיימים אולם מבחינת עבירת האיומים והיסוד הנפשי, בית המשפט מצא כי ראוי לזכות את הנאשם. (הערה: כותב המאמר לא לקח חלק בתיק זה והוא מובא כדוגמא אקדמית בלבד).

באותו עניין דובר בשיחה טלפונית בין הנאשם לגרושתו שבמהלכה אמר לה הנאשם בין היתר כי הוא "יערוף לה את הראש". בהכרעת דינו, בית המשפט קבע כי הרקע למקרה הוא היחסים הקשים בין הנאשם לגרושתו. אותם יחסים היו מאופיינים באותה העת באלימות מילולית הדדית ועל כן בהקשר הספציפי של בני הזוג דברי הנאשם נאמרו שלא במטרה להפחיד את המתלוננת אלא על מנת להבהיר לה כי אם לא תשתף עמו פעולה (בעניין משמורת על הילדים) הוא יכביד עליה ויגרום לה לקשיים.

בית המשפט קבע כי על אף שהנאשם השתמש בביטוי קשה ומעורר פלצות, כאשר בוחנים את משמעות הדברים רקע כלל הנסיבות ויחסי בני הזוג, מטרתו לא הייתה להטיל אימה במתלוננת ומסיבה זו החליט לזכות את הנאשם מעבירת האיומים.

במאמר מוסגר יש לציין כי המקרה שהובא לעיל הינו חריג יחסית מבחינת תוצאתו הסופית וזיכויו של הנאשם. ברוב המקרים לאחר שבית המשפט ייקבע כי ברמה העובדתית הוכח כי ביטויים מאיימים נאמרו, התיק הסתיים בהרשעת הנאשם, וזאת בין היתר לאור הכלל המשפטי כי "בני אדם המבצעים פעולה מודעים לרוב לטיב הפיזי של מעשיהם ובכלל זה לתוצאה הטבעית של פעולותיהם".

מה ההבדל בין איום לבין אזהרה לגיטימית?

מדובר בשאלה שאינה פשוטה למענה ולרוב היא נתונה לפרשנות רחבה ללא תשובה ברורה וחד משמעית. לעיתים קרובות, הגבול שעובר בין איום לאזהרה אינו ברור קל וחומר כאשר גם לשון החוק אינה מספקת תשובה חד משמעית לשאלה זו. יחד עם זאת, על מנת לפשט את הסוגיה בתי המשפט קבעו מבחן עזר להבחנה בין איום לבין אזהרה והוא מכונה מבחן השליטה של המאיים על התממשות האיום.

במסגרת זו, בית המשפט יבחן האם המאיים או הנאשם יכול בפועל לממש את איומיו ולגרום להתממשות האזהרה להתרחש. אם הנאשם או המאיים אכן שולט באפשרות התממשות האיום וביכולתו להוציא אותו לפועל, הרי שמדובר באיום שמהווה עבירה פלילית ולא באזהרה לגיטימית.

מנגד, במידה והמאיים אינו יכול לשלוט על התממשות איומיו, כלומר לבצע אותם בפועל, הרי שמדובר באזהרה. יודגש כי הכללים האמורים אינם חד משמעיים שכן כל מקרה ואיום נבחנים לגופם בהתאם לנסיבותיהם הפרטניות והמיוחדות.

מה בין חופש הביטוי לעבירת האיומים?

מטבע הדברים עבירת האיומים ועצם האיסור לבצע איום מגבילים את חופש הביטוי. ככל שיינתן פירוש רחב יותר למושג איום כך יתעצמו המגבלות על חופש הביטוי של הדובר (המאיים). אולם, באיזון בין חופש הביטוי לבין ערך ההגנה על המאוים וזכותו לשלווה יהיו ביטויים שלא יזכו להגנה, כך שלרוב האינטרס של חופש הביטוי ייסוג אל מול ההגנה על זכויותיו של המאוים.

מה העונש על איומים?

בדומה לעבירות פליליות אחרות, גם בעבירת איומים קיימת חשיבות לייצוג על ידי עורך דין פלילי מקצועי נוכח ההשלכות הקשות שההליך הפלילי טומן בחובו על הנאשמים.

ראשית, חשוב לציין כי עבירת האיומים היא עבירה מסוג עוון (העונש שקבוע לצידה בחוק אינו עולה על 3 שנות מאסר) ועל כן היא עבירה שמתאימה לסגירה בהסדר מותנה ככל שהנאשם עומד בתנאי הסף לסגירת תיק בנתיב זה. המשמעות של סגירת תיק בהסדר מותנה הינה סיומו של התיק מחוץ לבית המשפט מול יחידת התביעות להסדרים מותנים וללא הכתם של הרשעה פלילית. יחד עם זאת, ראוי להבהיר כי לצורך סגירת תיק בהסדר מותנה יש לעמוד בתנאי סף מסוימים כגון העדר הרשעות קודמות ב-5 שנים האחרונות, העדר תיקי חקירה פתוחים אחרים, לא נערך עם החשוד הסדר מותנה ב-5 השנים האחרונות ולדעת התביעה העונש הראוי לתיק אינו כולל מאסר בפועל. קראו עוד אודות הסדר המותנה במאמר הבא.

באשר לעונשים במקרים בהם התיק אכן מגיע לבית המשפט, כפי שפורט לעיל בתחילת המאמר, העונש המרבי שבית המשפט יכול להטיל על נאשם בגין ביצוע עבירת איומים הינו 3 שנות מאסר בפועל. יחד עם זאת, יש לציין כי מדובר בעונש מקסימלי בלבד ובדרך כלל כאשר מדובר בעבירה יחידה ללא עבירות נלוות לאיום (לדוגמא תקיפה או עבירת אלימות אחרת) בית המשפט לא יטיל על הנאשם את העונש המקסימלי. חשוב לציין כי בדרך כלל תיקים מסוג זה, שאין לצד האיומים עבירות נלוות או נסיבות חריגות (למשל איומים קשים ברצח) מסתיימים ללא ענישה של מאסר בפועל. 

בדומה לכל עבירה פלילית אחרת, העונש הסופי שיוטל על הנאשם תלוי ומורכב ממספר משתנים שהינם ספציפיים וייחודיים למקרה הנדון לצד נסיבות אישיות של מבצע העבירה. שעה שמדובר בעבירת איומים שיקולים רלוונטיים לעונש יהיו טיב האיומים (חמורים לעומת קלים), הדרך שבה הועברו האיומים, זהות המאוים, היחסים בין הצדדים, נזק שנגרם למאוים וקיומן או העדרן של עבירות נלוות אחרות.

לצד נסיבות העבירה, בקביעת עונשו של הנאשם בית המשפט יתחשב גם בנסיבותיו האישיות של המאיים ובין היתר בעברו הפלילי של הנאשם או לחלופין עברו הנקי, חרטה שהביע, בלקיחת האחריות של הנאשם, ניסיונו לפצות את נפגע העבירה, מצבו הרפואי, מצבו הכלכלי, מצבו המשפחתי וגילו. קראו עוד אודות ענישה בהליכים פליליים במאמר הבא.

במקרים המתאימים עורך דין פלילי מקצועי יידע להגיע להסדר טיעון מקל שיש בו שינוי והקלה בעובדות כתב האישום ובסעיפי העבירה באופן שיבטיח כי לא יוטל על הנאשם עונש שכולל מאסר בפועל או לחלופין ניהול המשפט במטרה לזכות את הנאשם לחלוטין. יש לציין כי בעבירת האיומים המצב הראייתי מתבסס לא פעם על "גרסה מול גרסה" בהעדר עדויות חיצוניות אחרות לאמירת האיומים, ועל כן גם לייעוץ על ידי עורך דין פלילי מקצועי עוד בשלב החקירה קיימת חשיבות משמעותית שיכולה לעשות את הבדל בין סגירת התיק ללא ענישה וללא הליך פלילי ובין הגשת כתב אישום. קראו עוד אודות ייעוץ לפני חקירה במאמר הבא.

עבירת האיומים – התשובות לכל השאלות

אדם אשר נמצא בהליך של חקירה פלילית לא פעם עולות הרבה שאלות, אספנו את השאלות המרכזיות לרבות התשובות שיעזרו לכם להתמודד עם ההליך.

האם יש הבדל בין איומים ברצח לאיומים אחרים?

התשובה לשאלה זו הינה שלילית. מבחינת חוק העונשין וסעיף העבירה שצפוי להיות מיוחס למאיים אין שום הבדל בין איומים ברצח או כל איום אחר. חוק העונשין לא מבחין בין סוגי האיומים השונים או קובע דרגות חומרה בהתאם לסוג האיום שהושמע. ובמילים אחרות, מבחינת החוק כל האיומים הינם זהים ללא קשר לטיב האיומים שהושמעו בין אם מדובר באיום לרצח או איום בפגיעות אחרות כגון בשם הטוב או בפרנסה.

מה העונש על איומים ברצח?

כפי שציינתי קודם לכן מבחינת החוק אין הבדל בין איום ברצח לכל איום אחר והדברים נכונים גם בעניין הענישה המקסימלית שבית המשפט רשאי להטיל על הנאשם בגין העבירה. כאמור, מדובר בעבירה שהעונש המרבי שניתן להטיל בגינה עומד על 3 שנות מאסר. בדומה לכל תיק פלילי אחר, בית המשפט קובע את עונשו של הנאשם בהתאם לנסיבות המקרה הפרטניות ונסיבותיו האישיות של הנאשם. אכן, מקרה שכולל איומים ברצח עלול להיתפס על ידי בית המשפט כמקרה חמור יותר שמצדיק ענישה מחמירה יותר, אולם אין מדובר בכלל שקבוע בחוק והדבר נתון לפרשנותו האישית של השופט שיושב בדין.

האם עבירת האיומים נחשבת לעבירת אלימות?

בהחלט כן. על אף שמדובר בעבירה שאין בה פגיעה פיזית של ממש. רשויות האכיפה ובתי המשפט נוטים לראות בעבירת האיומים כעבירת אלימות לכל דבר ועניין אם כי כעבירת אלימות ממדרג נמוך. בהתאם לכך, מדובר בעבירה שהסיכויים להיעצר בגינה הם נמוכים בהשוואה לעבירות אלימות אחרות. כמו כן, כאשר מדובר בעבירת האיומים כעבירה יחידה ללא עבירות נלוות מעטים המקרים שבהם בית המשפט מטיל על הנאשם עונש שכולל מאסר בפועל.

האם איומים בין בני זוג נחשבים לעבירת אלימות במשפחה?

התשובה לשאלה זו הינה חיובית. התביעה המשטרתית מתייחסת לעבירות של איומים בין בני זוג כעבירה של אלימות במשפחה. המשמעות המעשית הינה שבחלק מאותם מקרים המדינה מבקשת לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו ובהמשך התיק אף מבקשת מבית המשפט להטיל עליו ענישה מחמירה שכוללת מאסר בפועל. כאמור, על אף שאין בעבירת האיומים רכיב של אלימות פיזית התביעה מתייחסת לאיומים בין בני זוג כעבירה חמורה ולעיתים גם בתי המשפט רואים עם התביעה עין בעין בעניין זה ומחמירים עם הנאשם.

מה העונש על איומים בין בני זוג?

בניגוד לעבירות אחרות שביצוען כלפי בן זוג גורר עונש כפול בעבירת האיומים אין הוראה מיוחדת לעניין איומים כלפי בן זוג. המשמעות המשפטית הינה שהעונש המקסימלי שניתן להטיל על נאשם שאיים על בת זוגו והעונש שניתן להטיל על אדם שאיים על אדם אחר שאין שום קשר ביניהם הינו עונש זהה.

האם המשטרה יכולה לעצור אדם בגין איומים?

בהחלט כן. סוגיית המעצר תלויה בעיקר בשאלת מסוכנותו של החשוד או הנאשם. במקרים שבהם מדובר באיומים חמורים שחזרו על עצמם במספר הזדמנויות המשטרה בהחלט יכולה להחליט לעצור את המאיים ואף לבקש מבית המשפט להאריך את מעצרו. יתרה מכך, על אף שאינם רבים, ישנם תיקים שבהם המדינה מבקשת לעצור עד לתום ההליכים נאשם שהעבירה היחידה שמיוחסת לו בכתב האישום הינה איומים. יחד עם זאת, הדברים מגיעים לידי כך רק במקרים קיצוניים מאוד שבמסגרתם הושמעו איומים חריגים שבכלל הנסיבות הצביעו על מסוכנות גבוהה.

האם איום בהגשת תביעה משפטית יכול להיחשב לעבירה פלילית?

לא. לאורך השנים בתי המשפט קבעו כי במקרים שבהם אדם מודיע לאדם אחר על כוונותיו לפעול בדרך לגיטימית ובהתאם לחוק (כגון הגשת תביעה משפטית או תלונה למשטרה) אז אין מדובר בעבירה פלילית מסוג איומים. המשמעות המשפטית היא שכל אדם רשאי להודיע לאדם שהוא בקונפליקט עמו אודות כוונותיו לפעול בדרכים חוקיות על מנת לעמוד על זכויותיו מבלי שהדבר יהווה עבירה פלילית. יחד עם זאת, גם כאשר מודיעים על כוונות להגיש תביעה משפטית או כל פעולה אחרת מוטב לעשות זאת בלשון נקייה ובלתי מתלהמת על מנת שהדברים לא ייתפסו כאיום.

האם איום בהתאבדות נחשב לעבירה פלילית?

על פי בית המשפט העליון התשובה לשאלה זו הינה שלילית. מקרה מסוג זה נדון לפני מספר שנים בבית המשפט העליון. באותו עניין דובר על אישה קשת יום ששלחה מכתב לשופטת ובמסגרתו איימה להתאבד. הרקע למכתב ההתאבדות היה פסק דין שניתן נגד האישה בתביעה אזרחית ושחייב אותה בתשלום 30,000 ₪. בעקבות המכתב המדינה הגישה נגד האישה כתב אישום לבית משפט השלום בגין עבירת איומים. בית משפט השלום הרשיע את הנאשמת שהגישה ערעור לבית המשפט המחוזי שדחה את ערעורה והותיר את הרשעתה על כנה. לבסוף, הנאשמת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון זיכה את האישה וקבע כי איום בהתאבדות אינו מגבש את יסודותיה של עבירת האיומים. לשיטת בית המשפט העליון עבירת האיומים אוסרת על איום בפגיעה שלא כדין של המאוים או של אדם אחר. בית המשפט קבע בהקשר זה כי "האדם האחר" והמאיים אינם יכולים להיות אותו אדם ולכן החליט לזכות את האישה. כפי שניתן להבין, מדובר בפסק דין חשוב שנושא עמו קביעה עקרונית וחשובה בהקשר לעבירת האיומים.

האם קללות נחשבות לאיומים?

התשובה לשאלה זו היא שלילית. לאורך השנים פסיקתו של בית המשפט קבעה כי ישנו קיים הבדל ברור בין איומים לבין גידופים. חשוב להדגיש בהקשר זה כי חוק העונשין אינו אוסר על גידופים למעט בהקשר של העלבת עובד ציבור. אולם, חשוב לדעת כי בנסיבות מסוימות גידופים עלולים להוביל להגשת תביעה בגין הוצאת דיבה בהתאם להוראותיו של חוק איסור לשון הרע.

האם ניתן לאיים ללא מילים?

בהחלט כן. עבירת האיומים יכולה להתבצע במגוון רחב של דרכים וצורות. במקרים מסוימים גם פרצופים מאיימים או תנועות ידיים עלולות להתפרש על ידי בית המשפט כאיומים ולהוביל להרשעה בעבירה זו. יחד עם זאת, ראוי לציין כי ברוב המקרים שבהם האיום אינו מפורש או ברור המשטרה נוטה לסגור את התיק. מניסיונו של כתב המאמר, המשטרה אינה משקיעה משאבים מיותרים בניסיונות להוכיח איומים מרומזים שאינם ברורים ומובהקים. לכן, במקרים רבים שבהם האיומים מעורפלים וניתנים לפרשנות התיק נסגר ללא העמדה לדין או הגשת כתב אישום.

האם איום לפגוע באדם אחר שאינו מושמע באוזניו נחשב לאיום?

בהחלט כן. גם כאשר האיום מושמע באוזניו של אדם אחר שאינו מושא האיום הדבר נחשב לעבירה פלילית מסוג איומים ובמקרים לא מעטים אף מוגשים כתבי אישום בגין סיטואציות מסוג זה. כך לדוגמא, ראובן מדבר עם שמעון ומאיים לפגוע ביוסף שאינו נמצא במקום. על אף שיוסף אינו נמצא במקום ואינו מאזין לאיום הדבר יכול להוות עבירה פלילית מסוג איומים ולהוביל להרשעתו של ראובן. מדובר בסיטואציה נפוצה למדי בתחום עבירות האלימות במשפחה. עורך דין אביב מזרחי ייצג בעבר נאשם שהשמיע איומים בפני אמה של בת זוגו (בכך שיפגע בבתה). כתוצאה מהאיומים הוגש נגד הנאשם כתב אישום על אף שבת זוגו כלל לא הייתה נוכחת במקום ולא שמעה את האיומים.

כיצד בוחנים האם יש בביטוי משום איום או לא?

כפי שציינתי במאמר, כל ביטוי מאיים (לכאורה) נבחן על ידי בית המשפט במבחן האובייקטיבי של האדם הסביר. בית המשפט אמור לשאול את עצמו האם כל אדם שהיה עומד בנעליו של המאוים היה מתמלא באימה לאור הביטויים שהופנו כלפיו. ככל שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית אזי שמדובר בעבירה פלילית מסוג איומים שניתן בגינה להרשיע את הנאשם.

איום בפרסום

איום בפרסום הינה צורה של איום שמהווה עבירה פלילית, אולם, לרוב היא מגלמת את העבירה החמורה יותר של סחיטה באיומים ולא בהכרח לעבירה הבסיסית והרגילה של איומים. חשוב לציין בהקשר זה כי סעיף 428 שעניינו סחיטה באיומים מתייחס באופן ספציפי לסוגייה של איום בפרסום.

סעיף זה (שמגדיר את עבירת הסחיטה באיומים) קובע באופן מפורש כי אדם שמאיים על אדם אחר לפרסם או להימנע מלפרסם, דבר שנוגע לו, מבצע למעשה עבירה של סחיטה באיומים. מטבע הדברים שרוב הסיטואציות שרלוונטיות לאיום בפרסום נוגעות להפצה של פרטים אינטימיים של המאוים כגון נטייתו המינית, אנשים שעמם הוא מתרועע עברו המביך וכך הלאה.

חשוב לציין בהקשרים אלו כי מעשה של איום בפרסום מתגבש לכדי עבירה פלילית של סחיטה באיומים רק כאשר המאיים דורש דבר בתמורה לאי הפרסום (או לחלופין הפרסום). כלומר, כאשר המאיים לא נוקב בתמורה כלשהו כתנאי להימנעות מלממש את האיום בפרסום אזי שהעבירה המתאימה יותר הינה עבירת האיומים הרגילה.

עבירת איומים סובייקטיבי

כאמור, בתי המשפט לא בוחנים את עבירת האיומים בהיבט בסובייקטיבי, אלא להפך. ההלכה הקובע מפי בית המשפט העליון הינה כי בעבירת האיומים המימד הסובייקטיבי הינו פחות רלוונטי ויש לבחון את העבירה בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות של "האדם הסביר".

במילים פשוטות, המשמעות הינה כי על בית המשפט לבחון את הביטוי המאיים שהתביעה מייחסת לו את העבירה הפלילית באמות מידה אובייקטיביות שמטרתן לבחון האם יש בו כדי להפחיד את האדם הממוצע שהיה שומע אותו אילו הוא היה מושמע כלפיו ולא כלפי הקורבן. דהיינו, מבחינה משפטית, לעבירת האיומים אין משמעות בפן הסובייקטיבי הואיל והתקיימותה תלויה אך ורק באמות מידה אובייקטיביות שאת טיבן יוצק בית המשפט היושב לדין באותו מקרה. קראו עוד על פרשנות בתיקים פליליים במאמר שכתבתי בנושא משפט פלילי.

איומים על עובד ציבור

איומים על עובד ציבור אינה עבירה ספציפית שנבדלת מעבירת האיומים הרגילה. דהיינו, מבחינת חוק העונשין, איומים על עובד ציבור הינה עבירה זהה לעבירת האיומים הרגילה ומשכך מבחינת חומרתה והעונש המקסימלי שקבוע לצדה אין הבדל בינה לבין העבירה רגילה של איומים.

יחד עם זאת, בדומה לכל עבירה פלילית אחרת, נסיבות העבירה הספציפית שבוצעה, משפיעות על חומרת העבירה וכמו כן גם על העונש שעלול להיגזר על נאשם שיורשע בה. חשוב לציין בהקשר זה כי חומרתה של עבירת איומים פלונית, לרבות עבירת איומים על עובד ציבור, משתנה בהתאם לסוג הביטויים שהושמעו, תכיפותן וטיב היחסים שבין המאיים למאוים.

יתרה מכך, חשוב לציין כי באופן כללי עבירות פליליות שמבוצעות כלפי עובדי ציבור נחשבות לעבירות פליליות חמורות יותר בהשוואה לעבירות שבהם נפגעי העבירה אינם עובדי הציבור. דהיינו, ברוב המקרים איומים על עובד ציבור ייחשבו לאיומים חמורים יותר בהשוואה לאיומים שיופנו כלפי אדם מן השורה שאינו נושא בתפקיד ציבורי.

כך לדוגמא, העבירה של העלבת עובד ציבור הינה עבירה ייחודית בחוק העונשין הישראלי במובן זה שאין עבירה פלילית מקבילה של "העלבת" אדם או גידופו שתחשב לעבירה פלילית. ראוי לציין בהקשר זה כי על אף שגידופים וקללות הינם תופעה מכוערת שראוי להוקיעה, אין מדובר בעבירה פלילית ברת עונשין.

איומים במשפחה

איומים במשפחה נחשבים למעשה חמור שנמצא ברף הגבוה והמחמיר יותר של עבירת האיומים. על אף שלא מדובר באלימות פיזית, איומים במשפחה נחשבים לעבירת אלימות לכל דבר ועניין.

יתרה מכך, לא זו בלבד שהמדינה מתייחסת לאיומים אלו כעבירת אלימות, אלא שהיחס כלפי איומים במשפחה הינו מחמיר במיוחד. לעיתים, היחס כלפי עבירות אלו הינו מחמיר יותר בהשוואה לעבירות אלימות פיזית שהמרכיב המשפחתי נעדר מהן (כלומר שהתוקף אינו קרוב משפחה של הקורבן). קראו עוד בהקשר זה במאמר שכתבתי בנושא עורך דין אלימות במשפחה.

חשוב לציין בהקשר זה כי פעמים רבות, העבירה של איומים במשפחה הינה חלק מכתב אישום רחב יותר שמייחס לנאשם מספר עבירות נוספות שקשורות באלימות במשפחה כגון תקיפת בת זוג גרימת חבלה וכך הלאה. במקרים אלו, האלימות המילולית תהווה נושא משני בתיק כאשר הדגש הראייתי וכן העונשי במקרה של הרשעה יתמקד בעבירות האלימות האחרות.

איומים בהודעה

איומים בהודעה בין אם הודעה קולית או כתובה הפכה בשנים האחרונות לתופעה נפוצה במיוחד. כתבי אישום רבים שמוגשים בגין עבירות אלו מתבססים על איומים בהודעה שהנאשם העביר למאוים (נפגע העבירה).

ההתפתחות הטכנולוגית והקלות שבה בני אדם מתקשרים בשנות ה-2000 הפכה את האיומים בהודעות לדרך קלה ונגישה "להטיל אימה" על אנשים אחרים אף מבלי לפגוש אותם. יחד עם זאת, כאשר העבירה מבוצעת בדרך של איומים בהודעה גם עבודתה של התביעה המשטרתית נהפכה לקלה למדי.

בכתב אישום רבים שקשורים בעבירות אלו, התביעה המשטרתית מעתיקה את ההודעות שנמסרו על ידי המתלונן לכתב האישום ומגישה אותו לבית המשפט. ברוב המקרים, מדובר בהרשעה בטוחה, שכן ההודעות הכתובות אינן מותירות מקום לרב לספק סביר באשמתו של הנאשם.

איום על עורך דין

איום על עורך דין מהווה איום ככל איום אחר. בדומה לכל עבירת איומים אחרת, גם כאשר המאיים מבצע איום על עורך דין ישנה חשיבות לטיב האיום וכן להוכחות שאכן הביטויים המאיימים נאמרו על ידי החשוד או הנאשם. ככל שמדובר באיומים שנאמרו בעל פה כך התביעה תתקשה להוכיח את קיומה של העבירה.

יתרה מכך, בלא מעט מקרים שבהם האיום נאמר בעל פה, היחידה החוקרת תסגור את התיק הפלילי ללא העמדה לדין בעילה של חוסר ראיות. בעידן הנוכחי, רשויות האכיפה מעדיפות להעמיד לדין בגין עבירת איומים רק כאשר מדובר בביטויים שהשמעתם (או כתיבתם) אינו מוטל בספק. הדברים נכונים גם כאשר מדובר באיום על עורך דין או כל נושא משרה אחר.

עונש על איום בסכין

עונש על איום בסכין צפוי להיות חמור יותר בהשוואה לעונש שמוטל בגין עבירת איומים רגילה. תחילה חשוב להבין כי עונש על איום בסכין אינו מוטל אך ורק בגין ביצוע של עבירת איומים, וזאת הואיל ועונש בתיק מסוג זה מוטל על הנאשם גם בגין עבירה של החזקת סכין.

עבירה זו הינה עבירה מסוג פשע שהעונש המקסימלי שקבוע לצדה בחוק העונשין עומד על 5 שנות מאסר ועל כן עבירת האיומים הינה עבירה פלילית חמורה יותר מעבירת האיומים. יתרה מכך, גם במקרים שבהם האיומים התבצעו באמצעות סכין, אולם, מסיבה כלשהי הנאשם לא הורשע בעבירת של החזקת סכין, העונש על איום בסכין צפוי להיות חמור יותר ומשמעותי יותר.

כך לדוגמא, ישנם מקרים שבהם הנאשם מאיים על קורבן העבירה באמצעות סכין מטבח בדירת מגורים. נסיבות אלו אינן מגלמות עבירה של החזקת סכין, הואיל ומותר להחזיק סכין בתוך דירת מגורים, קל וחומר סכין מטבח. יחד עם זאת, העובדה שהאיום מתבצע באמצעות סכין עלולה בהחלט להחמיר את העונש שיוטל על הנאשם ככל ויורשע בעבירה.

מה נחשב לאיום

כפי שציינתי קודם לכן, השאלה מה נחשב לאיום איננה שאלה פשוטה הואיל והחוק הישראלי לא נותן רשימה סגורה וברורה של ביטויים שייחשבו לאיום (גם אין אפשרות מעשית ליתן רשימה מסוג זה). לכן, השאלה מה נחשב לאיום ומה לא ייחשב לאיום תלויה תמיד בפרשנותו הסובייקטיבית של השופט היושב בדין ואת ראייתו האישית את נסיבות המקרה ואת החלת הוראות החוק על אותו מקרה.

כאמור, באופן כללי תשובת הפסיקה הישראלית לשאלה מה נחשב לאיום הינה כי כל דבר שהאדם הסביר, כלומר הישראלי הממוצע, יראה בו כביטוי שמטיל אימה ייחשב לאיום. הפסיקה קבעה מספר מבחני עזר בשאלה זו ובין היתר קבעה כי כאשר אדם אינו מסוגל לממש את איומיו אזי שאין מדובר באיום אלא במשאלת לב.

כך לדוגמא, כאשר אדם מאחל לאדם אחר שייענש מהשמיים וייפגע ממכת ברק אזי שאין מדובר באיום מכיוון שהמאחל אינו שולט בשמיים ואינו יכול להשפיע על אותה מכת ברק.

מעצר על איומים

מעצר על איומים הינו אירוע שמתרחש מעת לעת בבתי המשפט בישראל, באופן מפתיע, גם כאשר העבירה היחידה שמיוחסת לנאשם הינה עבירת איומים. בדומה לכל עבירה אחרת, השאלה של מעצר על איומים תלויה במידת מסוכנותו של החשוד או הנאשם.

ככל שמדובר בעבירת איומים קיצונית יותר וכזו שמעידה על מסוכנות גבוהה יותר שנשקפת מהחשוד או הנאשם, כך גוברים הסיכויים שהמשטרה תבקש להאריך את מעצרו במסגרת הליך של מעצר ימים. יתרה מכך, במקרים מסוימים כאשר הביטויים המאיימים הינם קיצוניים במיוחד, המדינה עלולה לבקש את מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

עורך דין אביב מזרחי ייצג בעבר מספר נאשמים שהמדינה הגישה נגדם בקשה למעצר עד לתום ההליכים בגין עבירות איומים בלבד. לרוב, מדובר במקרים שבהם האיומים שהושמעו היו ברמת חומרה גבוהה שהעלו חשש כי האיומים המילוליים יעברו לביצוע ממשי של האיומים.

תביעה אזרחית על איומים

תביעה אזרחית על איומים הינה אפשרות מעשית ששמורה לנפגע עבירת איומים, אולם, חשוב להבהיר כבר עתה כי ברוב המקרים בתביעה זו אין כדאיות כלכלית. דהיינו, הפיצויים שבתי המשפט נוהגים לפסוק בגין תביעה אזרחית על איומים הינם נמוכים במיוחד. יתרה מכך, לעיתים תביעות אלו מסתיימות ללא פיצוי כספי בכלל.

ככלל, ניתן לומר כי תביעה אזרחית על איומים תהיה כדאית מבחינה כספית רק במקרים קיצוניים במיוחד בהם מדובר על מסכת הטרדות ואיומים מתמשכת שגרמה לקורבן לנזקים נפשיים משמעותיים.

זיכוי מעבירת איומים

זיכוי מעבירת איומים עשוי להינתן על ידי בית המשפט כחלק מהכרעת דין במשפט פלילי. בדומה לכל עבירה אחרת, גם במקרה של זיכוי מעבירת איומים, הזיכוי יכול להינתן בהקשר ליסוד העובדתי של העבירה ומנגד בהקשר לנימוקים משפטיים אחרים.

כך לדוגמא, זיכוי מעבירת איומים בהקשר עובדתי יכול להינתן כאשר בית המשפט קובע שהוא לא השתכנע שהדברים שמיוחסים לנאשם בכתב האישום אכן נאמרו על ידו. כלומר, במקרים אלו בית המשפט לא בוחן את טיב הביטוי ואת השאלה המשפטית האם מדובר באיום ואם לאו, שכן הוא מסיים את המשפט בשלב מוקדם יותר הואיל והתביעה נכשלה בלהוכיח שהדברים נאמרו.

מנגד, זיכוי מעבירת איומים יכול להינתן גם בהקשר משפטי ופרשני שלא נעוץ בהכרעות עובדתיות. כלומר, מדובר על מקרים שבהם השאלה העובדתית של אמירת הדברים אינה נתונה למחלוקת. המחלוקת המשפטית נעוצה בשאלה האם הדברים שנאמרו אכן מהווים איום בהתאם להלכות המשפטיות הרלוונטיות בהקשר לביטויים מאיימים.

איום מילולי

איום מילולי מהווה דרך נפוצה במיוחד שבה מתבצעת עבירת האיומים. כאמור, מדובר בעבירה שיכולה להתבטא בכל ביטוי בין באופן מילולי, בכתב, על ידי סימנים, תנועות ידיים או רמיזות. מטבע הדברים, איומים מרומזים או כאלה שהתבטאו באמצעות סימני ידיים או פרצופים הינם איומים שקשה יותר לאכוף אותם ברמה הפלילית בשל הרף הראייתי הגבוה שנדרש לצורך הרשעה.

לעומתם, האיום המילולי, כאשר אמירת מוכחת בראיות מוצקות, הינו ביטוי שפשוט יותר להרשיע בגינו. מסיבה זו, בהשוואה לצורות האיום האחרות, האיום המילולי נאכף באחוזים גבוהים יותר על ידי רשויות אכיפת החוק.

על אף האמור לעיל, חשוב לציין כי ישנם מקרים שבהם גם האיום המילולי יהיה עמום ומרומז ברמה כזו שיוביל לסגירת התיק ללא העמדה לדין. לא חסרים מקרים שבהם איומים מושמעים בצורה מרומזת, וזאת באופן מכוון, כאשר המאיים מכלכל את מילותיו תוך הנחה כי הוא עלול להיות מוקלט על ידי המאוים.

בדומה לסוגיות פליליות אחרות, גם כאשר מדובר באיום מילולי, התביעה תעדיף תמיד כי אותן איומים יהיו מוקלטים או מתועדים בכל דרך אחרת. חשוב לזכור בהקשר זה כי כאשר אין כל הוכחה או תיעוד לאמירת הדברים, גרסה טובה של החשוד בחקירה תוכל להוביל לסגירת התיק ללא הגשת כתב אישום. ראו עוד בהקשר זה במאמר שכתבתי בנושא זימון לחקירה במשטרה.

תלונה על איומים

תלונה על איומים הינה דבר שגרתי למדי בישראל. להערכת כותב המאמר, מדובר באחת העבירות הנפוצות ביותר שבגינה נפתחים תיקים במדינת ישראל. כפי שצוין קודם לכן, כאשר תלונה על איומים אינה מבוססת מבחינה ראייתית אזי שרוב הסיכויים שהיא תיסגר במהרה על ידי קצין החקירות.

כאמור, ברוב המקרים שקשורים לתלונה על איומים, היחידה החוקרת לא תשקיע מאמצים רבים בחקירת תיק שהאמירה עצמה מוטלת בספק. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שגם הכחשה סתמית של החשוד כי אמר את הדברים עלולה לסתום את הגולל על הסיכויים שהתביעה המשטרתית תגיש כתב אישום.

מנגד, תלונה על איומים שמגובה בהוכחות ברורות וחד משמעיות כי האמירות המאיימות אכן נאמרו על ידי החשוד, צפויה להתפתח להעמדה לדין או לחלופין להליך של הסדר מותנה שיינקט נגד החשוד.

בכל מקרה, מעטים המקרים שבהם האמירות הוכחו מבחינה ראייתית והתיק נסגר ללא כלום. בתיקים שמבוססים מבחינה ראייתית, הן היחידה החוקרת והן התביעה המשטרתית מקדמות את ההליכים נגד החשוד ואינן מוכנות לסגור את התיק בקלות.

זאת ועוד, בלא מעט מקרים רשויות האכיפה מקדמות הליכים נגד חשודים שהוגשה נגדם תלונה על איומים, כאשר הדברים שנאמרו אינם ברף הגבוה ויש שיראו בהם כמבטאים "זוטי דברים" שאינם מצדיקים את המשך ההליכים. למרות זאת, גם כאשר הדברים הינם ברף הנמוך, נטייתן של רשויות האכיפה תהיה לקדם את ההליכים כאשר אמירת הדברים מוכחת בצורה ברורה.

איום ברצח

איום ברצח מגלם את החלופה החמורה ביותר של עבירת האיומים. מטבע הדברים, שאיום בפגיעה בגופו של אדם בכל דרך הינה אמירה שנועדה להטיל אימה על המאוים ועל כן היא תואמת להגדרת העבירה כפי שהיא קבועה בחוק העונשין. הדברים נכונים בקל וחומר כאשר מדובר באיום ברצח שמאיים ליטול את חייו של קורבן העבירה.

חשוב לציין בהקשר זה כי על אף שאיום ברצח נחשב לאיום חמור במיוחד מבחינה חברתית, חוק העונשין אינו מבצע הבחנה בין סוגי האיומים השונים ובין הביטויים המאיימים שהושמעו על ידי הנאשם מבחינת העונש הצפוי לו. כלומר, מבחינת החוק היבש, אין הבדל ממשי בין איום לפגיעה בשם הטוב ובין איום לרצח מבחינת העונש המקסימלי שניתן להטיל על אדם שמורשע בעבירה זו.

כאמור, העונש המקסימלי שבית המשפט רשאי להטיל על נאשם שהורשע בעבירה אחת של איומים עומד על שנתיים של מאסר בפועל. יחד עם זאת, יש להבהיר כי בניגוד ללשון החוק ששותקת ואינה מבחינה בין איום ברצח ובין איום בדרגת חומרה פחותה יותר (כגון איום בפגיעה בשם טוב), בתי המשפט אכן מבחינים בין הביטויים השונים שנאמרים וחומרתם. ובמילים אחרות, ברוב הסיכויים העונש שייגזר על נאשם שהורשע באיום ברצח יהיה חמור יותר בהשוואה לנאשם שהורשע באיום סתמי שמתייחס לפגיעה בפרנסה או בשם הטוב.

שתפו את המאמר
Picture of אודות כותב המאמר אביב מזרחי
אודות כותב המאמר אביב מזרחי

כותב המאמר הינו עורך דין אביב מזרחי בעל משרד עצמאי שעוסק בתחום הפלילי על כל רבדיו. המשרד מייצג חשודים ונאשמים בכל שלבי ההליך הפלילי החל משלב החקירה ועד להליכים המתקיימים בבית המשפט. בין היתר המשרד מתמחה בייצוג בעבירות סמים, נשק, אלימות, מרמה, אלימות במשפחה, עבירות צבאיות, הליכים משמעתיים, עבירות מין, הליכי מעצר, הליך של הסדר מותנה, ייעוץ לפני חקירה, צווי הרחקה, ערעורים, ועדות שחרורים, שינוי עילת סגירה ומחיקת רישום פלילי.

אין במידע המופיע באתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים.

עוד מאמרים שיוכלו לעניין אותך...

כתבת-תדמית-תיק-תעבורה-1-1
הצלחות המשרד
הנאשם הורשע בתיק של נהיגה בזמן פסילה ובשלושה תיקים של נהיגה תחת השפעת סמים והעונש שהוטל עליו הסתכם בשירות לתועלת הציבור לצד פסילת רישיון והארכת עונשים מותנים

נגד לקוח המשרד הוגשו במקביל מספר כתבי אישום בגין עבירות תעבורה חמורות שביצע תוך תקופה קצרה של כ-3 חודשים. למרות שנשפט במקביל בגין 4 תיקים

חומר חקירה
כל הפוסטים
חומר חקירה

חומר חקירה הינו כינוי לכל הראיות והמסמכים שנאספו על ידי המשטרה במסגרת חקירת המשטרה. חשוב לציין בהקשר כי על בסיס חומר החקירה התביעה מחליטה האם

דילוג לתוכן